לגבי מה שכתבת על הטבה לאחרים, לאחרונה חשבתי על כך, שאכן הדברים נסתרים לכאורה. אך נראה שכוונת החזו"א שבמצוות שבאל"ח, צריך להיזהר ממחשבות של "חפצא דמצווה", של כביכול לשם שמיים, כשזה עלול לבוא על חשבון המקבל. כשאתה מחשב את המצווה ואת שכרה, אתה לא עושה אותה באופן טבעי ומושלם, באופן אנושי לגמרי. מסיבה זו, גם כאשר לא זכית במצווה, עליך להרגיש בעיקר את המקבל, שבסופו של דבר קיבל את ההטבה. יתכן באמת שמחשבה זו עיקר כוחה להועיל הוא לפעמים הבאות שתעשה חסד.
אולי הצדיקים השלמים [כמו אברהם אבינו], החשש מהפסד מצווה, לא הפחית מההרגשה הטבעית של ההטבה.
מה שנכון נכון כתב:[יתכן שדברי החזו"א אמורים רק כשמצדו השתדל ונאנס ולא יצא לפועל. לא עינתי בו כעת].
מה שנכון נכון כתב:וע"ע בבאר מים חיים בפרשת חיי שרה ובספרו סדורו ש"ש.
ועצ"ע מה הצטער אברהם אבינו ביציאת חמה מנרתיקה.מה שנכון נכון כתב:[יתכן שדברי החזו"א אמורים רק כשמצדו השתדל ונאנס ולא יצא לפועל. לא עינתי בו כעת].
דודי צח כתב:אכן ממעשה אברהם אבינו בריש פרשת וירא - סתירה ברורה לטענת החזון איש זצ"ל
אוצר החכמה כתב:לענ"ד אינו כן. וענייני מידות והנהגות אפשר ללמוד מהאבות הקדושים (אא"כ סותר את הדין) ואינו שייך לקודם מתן תורה.
את הקושיה מאליעזר לא הבנתי מצידו מה שייך כאן ניצול הלא רצה לבדקה, ואם קושייתך על רבקה איך עברה על עמו, אולי אליעזר היה נראה עייף מן הדרך שאין בכוחו להשקות גמליו.
ולעיקר העניין דברי בתוך הגולה נראים מסתברים.
אוצר החכמה כתב:את הקושיה מאליעזר לא הבנתי מצידו מה שייך כאן ניצול הלא רצה לבדקה, ואם קושייתך על רבקה איך עברה על עמו, אולי אליעזר היה נראה עייף מן הדרך שאין בכוחו להשקות גמליו.
דודי צח כתב:אשתומם כשעה חדא, בעוד שחכמינו ז"ל אומרים לנו מעשה אבות סימן לבנים, יבואו ויאמרו שזה דברים תמוהים שקרו קודם מתן תורה (שפת מכבסה לביטוי: פרימיטיביות).
גם בגדרי ההלכה, אין זה מוסכם על כולם שאין למדים מקודם מתן תורה, התוספות במסכת מועד קטן מביאים זאת בשם הירושלמי, אך מוכח שם שהבבלי חולק לכאורה. זאת ועוד כמו שאמרו לעיל, גדרי הלכה שאני מענייני מוסר והשקפה. כי בהלכה אחר שמתקבלת תורה ברורה והלכה ברורה כבר הכל תחום לגדרים. כמו שיש מתרצים על כמה דברים שהאבות הקדושים לא קיימו את התורה, כמו יעקב שנשא שתי אחיות - ומתרצים בדרך הנ"ל, שבאותו זמן קיימו האבות את כל התורה כולה - אך ללא גדריה וחוקיה המרובעים
עושה חדשות כתב:לעצם הענין, אפשר לקשר גם את הנידון כאן.
מיכאל1 כתב:חז"ל למדו לדורות מתמר שמוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.
וא"כ לכאורה יהיה חיוב או מידת חסידות, (כמודמה שכבר נכב"ב האם דין זה שיפיל עצמו הוא מדינא או מידת חסידות) לכל בת ישראל במקום לגרום לאחותה ביזיונות נוראיים שלא באשמתה לוותר על חתנה.
"...וכן נראה לי שעיקר מצות פו"ר מוטלת בדרך כלל על העולם, שלא ינהגו כדרך אנשי המבול וכדומה, שהקב"ה רוצה בישוב עולמו, ונמצא מחויבים העולם לקיים מצוה זו. והוי ענינו כמו מצוה גמ"ח שבגופו ובממונו, שנצטוו כולם לעסוק בה, ועכ"ז אין יכולים לומר על כל יחיד ויחיד חל החיוב הזה. בד"מ [בדרך משל] אם יש אחר מי שיגמול חסד להנצרך, אזי אף מי שהקדים עצמו לזה וזכה בו קיים המצוה, עכ"ז אם לא הקדים עצמו וזכה בו אחר נפטר הוא מזה...".
אשר ברא כתב:במשנת החסידות יש הרבה כזה וכגון מה שמסופר על הרבי ר' זושא מאניפולי שאמר שאם יינתן לי הברירה להתחלף עם אברהם אבינו לא הייתי עושה את זה, כי אף אם הייתי מתחלף עם אברהם אבינו, מה היה משתנה בעולם? כלום! היה ממילא: אברהם אבינו – אחד, וזושא- אחד. ואיזה רווח יש לבורא יתברך?!.
רון כתב:דודי צח כתב:אכן ממעשה אברהם אבינו בריש פרשת וירא - סתירה ברורה לטענת החזון איש זצ"ל
אין למדין דבר מקודם מתן תורה, ואת הגדרים והפרטים צריכים למצוא אותם בתורה שניתנה בסיני. וכמו שאם תתנהג מישהי כמו רבקה אימנו לא נמצא אחד שיאמר שזה חסד בימינו כי אם ניצול ציני ואכזרי, וחוסר פרופרציה של הילדה. שיהיה אדם מבוגר עומד מהצד ובשילוב ידים רואה כיצד הילדה בת השלוש דולה בשבילו ובשביל עשרה גמליו.
ומקרא מלא יש לנו בתורה שניתנה בסיני "עזוב תעזוב עימו"
וע"כ שאין למדין מקודם מתן תורה למה שנוגע אלינו. ודברי רבינו החזו"א שרירין וקיימין.
עושה חדשות כתב:אשר ברא כתב:במשנת החסידות יש הרבה כזה וכגון מה שמסופר על הרבי ר' זושא מאניפולי שאמר שאם יינתן לי הברירה להתחלף עם אברהם אבינו לא הייתי עושה את זה, כי אף אם הייתי מתחלף עם אברהם אבינו, מה היה משתנה בעולם? כלום! היה ממילא: אברהם אבינו – אחד, וזושא- אחד. ואיזה רווח יש לבורא יתברך?!.
אשמח לקבל מקורות סביב המימרא הזו, וכן לדעת האם זה דבר יסודי במשנת החסידות, והאם המתנגדים חולקים על זה.
והאם זה יכול נפק"מ למעשה בשאלה זו?
אוהב תוכחה כתב:עושה חדשות כתב:אשר ברא כתב:במשנת החסידות יש הרבה כזה וכגון מה שמסופר על הרבי ר' זושא מאניפולי שאמר שאם יינתן לי הברירה להתחלף עם אברהם אבינו לא הייתי עושה את זה, כי אף אם הייתי מתחלף עם אברהם אבינו, מה היה משתנה בעולם? כלום! היה ממילא: אברהם אבינו – אחד, וזושא- אחד. ואיזה רווח יש לבורא יתברך?!.
אשמח לקבל מקורות סביב המימרא הזו, וכן לדעת האם זה דבר יסודי במשנת החסידות, והאם המתנגדים חולקים על זה.
והאם זה יכול נפק"מ למעשה בשאלה זו?
אין לי מקורות בענין, אבל נראה לי שיש כאן שתי אפשרויות לפרש את הדברים, ובזה יש קצת תשובה לשאלותיך.
אתה מפרש שר' זושא אומר שהעיקר שהמצוות ייעשו, ושיהיה נחת רוח לקב"ה, ומה זה משנה אם זה אני או מישהו אחר. מימרא כזאת אינני חושב שהיא יסודית בחסידות, להיפך, היא יותר מתאימה לזרמים אחרים שיותר שייכים ל'מתנגדים' (איזה שם לא מוצלח, כאילו זה מה שיש להם להציע? התנגדות?), כי דוקא החסידות מעצימה את האדם האישי ואת הקשר שלו עם הקב"ה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 174 אורחים