שנים חיפשתי לזה מקור בדברי חז"ל, ולא מצאתי (אולי היה אפשר להבין כך מדברי יוספוס פלביוס ב"קדמוניות היהודים", אבל כמובן שהוא לא מקור מהימן, כידוע).
לעומת זאת בדברי חז"ל אפשר להבין להיפך, הסיפור על האנשים שעקרו דלתות בתיהם ושחטו את שווריהם וכו', כדי לא לכתוב שאין להם חלק באלוקי ישראל.
לפני כמה שנים, מצאתי דבר מעניין בדברי חז"ל בתרגום שיר השירים על הפסוקים "כפלח הרמון רקתך... אחת היא יונתי תמתי.. (שה"ש, ו, ז-ט)
"ומלכות בית חשמונאי כולהון מליא פקודיא כרמונא, בר מן מתתיה כהנא רבא ובנוהי, דאינון צדיקים מכולהון ומקיימין פקודיא ופתגמי אורייתא בצחותא:
באדין קמו יוָנים וכנישו שתין מלכין מבנוי דעשו מלובשי שריונין רכבין על סוסוָן ופרשין, ותמנין דוכסין מבנוי דישמעאל רכבין על פיליא, בר מן שאר עממיא ולישניא דלית בהון מנין, ומניאו אלכסנדרוס מלכא עליהון לרישא, ואתו לאגחא קרבא לירושלם:
ובעדנא ההיא הות כנישתא דישראל דמתילא ליונתא שלימתא פלחא בלב חד למרהא ועסקא בפתגמי דאורייתא בלב שלים, וברירן זכוָתהא כיומא דנפקת ממצרים. הא בכן נפקו בני חשמונאי ומתתיה וכל עמא דישראל ואגיחו בהון קרבא, ומסר ד' יתהון בידהון, וכד חזו יתבי פלכיא אשירו יתהון ומלכוַת ארעא ושלטוניא וקליסו להון"
א"כ מפורש כאן בדברי חז"ל שני דברים:
א. "ובעדנא ההיא הות כנישתא דישראל דמתילא ליונתא שלימתא פלחא בלב חד למרהא ועסקא בפתגמי דאורייתא בלב שלים, וברירן זכוָתהא כיומא דנפקת ממצרים" - כלומר עם ישראל היה בזמן ההוא עובדים בלב אחד את הקב"ה, עוסקין בתורה בלב שלם, וברורות זכויותיהם לטובה כזמן שיצאו ממצרים.
ב. "הא בכן נפקו בני חשמונאי ומתתיה וכל עמא דישראל ואגיחו בהון קרבא" - כלומר שכל עם ישראל (ולא רק מיעוט קטן) הצטרפו למתתיה במלחמתו עם היוונים.
(לתשומת לב מעבדי ה"מחזות" לקראת ימי החנוכה הממשמשים ובאים עלינו לטובה)