והרא"ש ריש חולין הביא גם כן דברי הלכות ארץ ישראל האלו, והוסיף בשם הלכות א"י שגם השוחט בלא ברכה שחיטתו פסולה.
התוספות בזבחים ריש פרק ג' (דף לא:) הביאו שני דברים הנזכרים, בתוספת פסול על שחיטת ערום.
המרדכי עולה על כולם בהעתקה ארוכה מדברי ספר האלמוני וז"ל,
כתב רבינו ברוך, ראיתי כתוב בהלכות שחיטה שהביא רבי אלדד בן מחלי הבא מעשרת השבטים, אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה, כל הזובח לה' ואינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו וכו', עד דאמר יהושע כל טבח שישחוט שחיטה שאינה הגונה בין בבהמה או חיה או עוף פגול הוא לא יאכל, ולא ישחוט עד שיפנה אל הקדש למקום תפלה, ואם ישחוט בלא ברכה פגול הוא, ואם ישחוט ערום פגול, ואם שכור פגול, ואם שחט ולא היה עליו סודר [פי' על ראשו] פגול, ואם לא הורחץ משכבת זרע ושכח ושחט פגול, אבל אסור לשחוט בימי אבלו, והשחיטה אסורה מיד אשה, מיד סריס, מיד זקן לאחר שעברו עליו פ' שנה, ומנער עד שימלא י"ח שנה.
והנה מתוך מובאות אלו מספיק לקבוע בפשטות שהלכות ארץ ישראל וספר אלדד אחד הם. וכמו כן ההשערה עולה מאליה שמאחר שהמרדכי מביא הפתיחה "אמר יהושע" (ובמקרה הוא לא הביאו בשם הלכות ארץ ישראל), ובקצת ראשונים (כתוספות זבחים הנ"ל, וכן בר"ן על הרי"ף ריש חולין) מובא בשם הלכות א"י, מסתבר שיש שיבוש בפתיחת ראשי תיבות, והיה כתוב בתוס' ורא"ש במסכת חולין הדבר בשם הלכות א"י, והמעתיק פיענח ארץ ישראל במקום "אמר יהושע". (הדגשתי דבר זה, כי זכורני שראיתי בין החוקרים מלחמת עולם מי חידש שצ"ל אמר יהושע במקום ארץ ישראל, אך להנ"ל אף תינוק המעיין בדברי הראשונים הנזכרים יעלה לו מאליו השערה זו).
הראשונים לא קיבלו דברי אלדד הדני, ואף התבטאו הרא"ש והתוספות בזבחים בסגנון "ואותו חכם שכתב הלכות א"י כתב חומרות מדעתו". כלומר, אין כאן קבלות, לא מפי משה ולא מפי יהושע, אלא הכל דברי אלדד הדני עצמו, וכל מקום שכתוב בו אמר יהושע הוי לדידן כאילו כתוב אמר אלדד.
ובאמת גם רב צמח גאון בתשובתו הידועה על דברי אלדד הדני כתב וז"ל "ויש לומר שאינו כלל רחוק שאלדד זה שגג והחליף מרוב צרותיו שעברו עליו וטורח הדרך המענה גוף האדם". כלומר, אפשר שיש בידו קבלה אמתית, אך לדידן לא שוה כלום, כי לא ידענו איזה דבר מקובל באמת ואיזה דבר החליף בדעתו משך הימים.