בשמירת שבת כהלכתה (המהדורה המתוקנת הנפוצה) פרק טו אות עג כתב: טוב להימנע ממריחת לקה על גרב ניילון במקום "רכבת" כדי למנוע את התפשטות הקרע.
ובהערה רל"א מצדד להקל משום שהלקה רק מונעת את המשך ההיפרמות, ומביא שמ"מ הגרש"ז זצ"ל נטה לאסור דיש בזה תיקון בגוף הבגד.
ולכאורה יש לתמוה: הלא הלקה אינה מחוללת פלאים, אלא פשוט מדביקה את החוטים הפרומים לחוטים שלידם ולכן אין הגרב ממשיכה להיפרם. אם כן, הרי העושה כן מדביק חוטים זה לזה, והרי זו ממש מלאכת תופר מדאורייתא? ומה שייך לדון בזה רק משום תיקון מנא?
עוד תמוה, שהרי אסר שם בפרק יד אות נז למרוח לקה על הציפורניים, הן נוזלית והן שקופה, עיי"ש טעמו בהערה משום שיש בזה צובע. אם כך ההלכה, הרי הלקה היא מוקצה מחמת גופו, ואיככה מותר להשתמש בה לצורך מריחת הגרביים?!
אשמח לתשובות כהלכה!