תוך כדי דיבור כתב:כמדומני שאין הוא מדבר על הדבקת קצוות החוטים הקרועים בלקה, אלא על מריחת הלקה בקצה הקרע במקום שטרם נפרם, כדי שלא ימשיך הקרע הלאה, וע"כ אין בזה תופר.
לגבי צובע, למה מוקצה מחמת גופו, מקופיא צ"ל כלי שמלאכתו לאיסור. וממילא מותר לטלטלו לצורך גופו.
תוך כדי דיבור כתב:אבל כאן אינו מדביק כלום (כלומר אינו מחבר שני דברים זה בזה), אלא נותן הדבק לבד על דבר אחד.
תולעת ספרים07 כתב:אם כן אכן מותר להכניס סיכות נאצים בשבת וכן לשים מגנט על גבי מקרר וכמו שכתבתי.
תוך כדי דיבור כתב:מש"כ שאם רק בשבת אינו ראוי לכלום עדיין מקרי כלשמל"א, זוהי מחלוקת משנה ברורה וערוך השלחן גבי נר שעוה, אי מקרי מוקצה מחמת גופו או כלשמל"א. ומשנ"ב ורוב אחרונים סוברים כאפשרות האחרונה, אע"פ שגם בדורנו יש מחמירים.
תוך כדי דיבור כתב:ואגב לגבי השאלה על הלשון "טוב להימנע" שבראש האשכול - עי' בשו"ע סי' רנ"ב סעיף ג' שכתב "טוב להחמיר" בעניין אחד, והאחרונים העלו שהוא איסור מן הדין ושכן דעת השו"ע עצמו במקו"א, וע"כ פירשו לשון זו באופנים אחרים (ראה בביה"ל שם, ובסי' רמ"ד סעיף ד' ד"ה דינה).
תוך כדי דיבור כתב:לאו דווקא. אף אחד אינו חולק על כך שדבר שאינו כלי ואין לו שימוש בשבת הוי מוקצה, הרי זו בדיוק ההגדרה של מוקצה מחמת גופו. אלא שנחלקו, אם דבר שהוא כלי אבל אין לו שום אופן שימוש המותר בשבת (ומפורשת המחלוקת בנר שעווה כנ"ל, שלרוב הפוסקים נחשב ככלי ורק נחלקו כדלהלן) גם זה מקרי כלי שמלאכתו לאיסור (כהמשנ"ב והפמ"ג ועוד), או שאף זה הוא מוקצה מחמת גופו (כדעת הערוה"ש), ויש סוברים שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס. ודעת היש"ש, לפום ריהטא אינה עניין לנידו"ד, עיין בפנים בטעם היתרו (ביצה פ"ג).
היא שיחתי כתב:ולכה דומה לפירות שכן אינה כלי ולכו"ע אסור לטלטלה אם אין לה שימוש בשבת
תולעת ספרים07 כתב:היא שיחתי כתב:ולכה דומה לפירות שכן אינה כלי ולכו"ע אסור לטלטלה אם אין לה שימוש בשבת
אודה לך מאוד אם כבודו יתייחס למה שכתבתי לעיל מזה.
שאין כל טעם לאסור מריחת לכה על קצה הרכבת בגרב כדי שלא ימשיך להתפשט.
שהרי במידה ומותר למרוח את הדבק ואין בזה איסור של תופר אין כל טעם לאסור מדין מוקצה מחמת גופו - שהרי שפיר יש לה ללכה שימוש והוא למרוח על הגרב.
ושימוש חורג כזה שפיר מוציא את הלכה מדין מוקצה מחמת גופו.
משא"כ הפירות שהבאת - שם אין להם כל שימוש והנידון הוא אם מותר לטלטלם ללא כל שימוש.
[ואין זה כלל כמו חול ועפר שניתן לעשות בהם שימוש חורג רק כדי לצור ע"פ צלוחותו שהרי לכה עשוי בהחלט לדבק אם כי שבמקור הוא אינו עשוי לזה]
מקווה שהובנתי.
תוך כדי דיבור כתב:הגדרת כלי אינה דווקא כמשמעות "כלי" המורגלת בלשוננו, אלא: חפץ שיש לו שימוש כפי שהוא (וחומרי בניין אינם כלים אלא מוקצה מחמת גופו, כיוון שאינם מגיעים לתכליתם אלא אחר שיצרפום בבנייה. משא"כ הלקה דנן, שעומדת למריחה שהיא תכליתה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 832 אורחים