החש בראשו יעסוק בתורה מתי?

[שלח]

האם הכוונה רק לגדולי ישראל, שאם כואב להם הראש, התורה תרפא אותם, אבל אדם רגיל צריך ללכת לרופא, והאם מותר להתרפא בדברי תורה, ואולי הכוונה באופן כללי שהתורה עוזרת לכל דבר, אבל אנו צריכים ללכת לרופא כי אסור לסמוך על הנס

[רחמים]

והאם מותר להתרפא בדברי תורה

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה יב

הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר.

ועיין עוד במהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף נד עמוד א

רפאות תהי וגו' ולא שייך בזה אסור לאדם להתרפאות בד"ת כדאמרינן בפ"ק דשבועות י"ל דהיינו שמתכוין לומר פסוק לרפואה אבל דרך למודו ודאי דשרי ועי"ל דהכא לא בחלה ראשו כבר קאמר אלא בחש בראשו שלא יבא לידי חולי ממש ולאגוני בעלמא בד"ת שרי כדאמרינן התם ומזה יתיישב הא דחש בראשו יעסוק בתורה והרי אמרו בנדרים דחולי ראש הדבור קשה לו אלא ע"כ דהכא לא איירי בחלה ממש כבר בראשו אלא דחש קצת בראשו ועדיין לא חלה ונפל למטה כדמשמע פ' במה מדליקין דאמרינן התם חש בראשו יהי דומה כו' עלה למטה ונפל יהי כו' דהיינו חלה ממש ועד"ז י"ל הא דכתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ה"פ והי' אם שמוע תשמע וגו' לעסוק בתורה כל המחלה דהיינו חולי ממש שהיה במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך את המיחוש שלא תבא לידי חולי ממש ע"י עסק התורה וק"ל:

[רחמים]

ואולי הכוונה באופן כללי שהתורה עוזרת לכל דבר

עירובין דף נד ע"א

אמר רבי יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם. חש בראשו - יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך. חש בגרונו - יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרתיך. חש במעיו - יעסוק בתורה, שנאמר רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו - יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו - יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא.

[י. אברהם]

כתב המאירי בחידושיו לעירובין נא.
"פירש הא"ז ר' שלמה בר משה ז"ל, אם הוא חלוש הטבע וחושש שגירסתו תכאיבהו ראשו אל יחוש בזה, כי לוית חן הן לראשך, כלומר דברי תורה הם שומרי הבריאות.
אבל אין לפרש שאם יש לו מיחוש הראש ממש שיעסוק בתורה, שכל מיחוש ולא מיחוש הראש (שבת יא.), ואינו יכול לעסוק ככל אפילו כשירצה."