שבת שקוראים בתורה בפרשת בשלח, נקראת 'שבת שירה', על שם שירת הים שאמרו בני ישראל אחר קריאת ים סוף, והיא כתובה בפרשה זו. לא שירת הים בלבד יש בפרשה זו, אלא עוד הרבה ענינים: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, חק ומשפט, מן, באר ומלחמת עמלק, אעפ"כ לא יחדו ישראל שם לשבת זו, אלא על שם שירה בלבד, כי שירה זו לישראל בכל הדורות כאילו עכשיו אמרוה (ס' התודעה). בשבת זו רבּוּ המנהגים בתפוצות ישראל, וע"כ במאמר שלפנינו.
וכהקדמה לדברינו חובה לציין את דברי הזוהר הק' ומובאים במשנה ברורה (סי' נא' ס"ק י"ז): ויאמר (כל יום) שירת הים בשמחה, וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו.
עמידה בעת קריאת השירה
נוהגים לעמוד משעה שמתחיל הבעל קורא לקרוא "ויושע" עד סוף השירה (בדי השולחן סי' פד' ס"ק כב'). וכן יש נוהגין בקריאת עשרת הדברות. ויש שהעירו על מנהג זה מחשש לתרעומת המינים שיאמרו שזה עיקר התורה ואין שאר התורה אמת (תשובות הרמב"ם סי' רסג'). אולם בשו"ת דבר שמואל (לרבי שמואל אבוהב. סי' רעו'. י"ל בויניצאה בשנת תס"ב), כתב לקיים את מנהג העולם לעמוד בקריאת עשרת הדברות, וביאר שאין לחוש לתרעומת המינים לפי שכוונת העמידה מפורסמת לכל שהיא משום הידור וכאילו קיבלנו פני שכינה.
ניגון השירה
נוהגים לקרות את השירה במנגינה מיוחדת, ויש נוהגים לומר רק חלק מהשירה בנגינה מיוחדת. ויש נוהגין שהש"ץ בפסוקי דזמרה אומר את השירה פסוק פסוק בקול והקהל עונין אחריו. ויש שנהגו שבשבת שירה שר הש"ץ בשחרית את שירת הים, ואומרים את פיוט הגאולה שחיבר רבי יהודה הלוי "יום ליבשה נהפכו מצולים". ובספר מנהגי אמסטרדם כתב: בשבת שירה אומרים "ממצרים" בניגון מיוחד.
נתינת מזונות לעופות
כהיום הרבה נוהגים לקיים המנהג ליתן אוכל לפני העופות דוקא בערב שבת שירה, אך המנהג במקורו היה ליתן בשבת שירה, ועל זה כתב המשנה ברורה בהל' שבת בשם המגן אברהם (סי' שכד' ס"ק לא'): יש נוהגין ליתן חיטים לפני עופות בשבת שירה, ואינו נכון שהרי אין מזונתן עליך, (ובשבת מותר ליתן מזונות רק לבעה"ח שמזונותיהן עליך). אמנם בספר מקור חיים (לבעל החוות יאיר – סי' שכד') כתב: ולי נראה דלא נאסר רק כשנותן לפניהם דמינכרא לכל שטורח בשבילם, וכאן דמניח לפני החלון מאי קעביד. וכן בספר ליקוטי מהרי"ח (חלק ג' – שבט) הצדיק המנהג וכתב בשם ספר אורחות חיים שכתב בשם ספר תוספת שבת, שכיון שנהגו כן לשם מצוה דמרגלא בפומייהו שהעופות אמרו שירה בים, לכך אין להקפיד. עי"ש. ובספר ערוך השולחן (סי' שסד' ג') גם יישב המנהג וכתב, שהרי אין אנו טורחים בשבילם אלא בשבילנו דמרגלא בפי ההמון שהעופות אמרו שירה על הים ולכן אנו מחזיקים להם טובה וא"כ הכוונה היא בכדי לזכור את שמחת השירה שאמרו על הים ולית לן בה.
עוד טעמים נאמרו לנתינת המזונות לפני העופות בשבת שירה, לפי שדתן ואבירם פזרו מן המן שבידיהם על פני המדבר בליל שבת, כדי להכחיש דברי משה רבינו ע"ה באמרו "שבת לא יהיה בו", ואמרו אל העם צאו וראו שנמצא מן על פני השדה, ויצאו מן העם ללקוט ולא מצאו מפני שהציפורים היו אוכלים מקודם שבאו, וזה שכתוב "ולא מצאו" כי לכאו' קשה דהיה לו לכתוב "ולא היה", ר"ל לא מצאו מה שהניחו, כי לשון מציאה נופל על דבר שהיה לו ונאבד. על כן בשבת שירה שקורין פרשת המן נותנין לפניהם מזונות בשכרן (טעמי המנהגים עמ' תקלא' ועוד.) ועוד כתב, ע"ד הפסוק "למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר" היינו למען ידעו ויראו הדורות איך אשר בוטחים בישועתו יתברך בלב שלם הוא ממציא מזון להם, כאשר המציא לישראל במדבר. ונודע מאמר חז"ל שישראל נמשלו לציפור, ועתה בעונתינו חרב בית המקדש ונגנזה צלוחית המן, לכך נהגו שבשבת שירה אשר שם נאמרה פרשת המן זורקים מזונות לציפורים להורות - אם ישראל הנמשלים לציפור יפנו את עצמם מעסקיהם ויעסקו בתורה ומצוות, אז ימציא השי"ת להם מזונות בלי עמל ויגיעה וירד להם המן מלמעלה, כאשר הציפורים מוצאים מזונותים נזרקים למעלה על גגותיהם.
אכילת חיטים
מנהג נוסף ומעניין בשבת שירה אנו מוצאים בב"ח (סי' רח' סעי' ג') 'לאכול חיטין שלמים מבושלים בשבת שירה'. והטעם כתב בספר ליקוטי מהרי"ח (לר' ישראל חיים פרידמאן. אבד"ק ראחוב. י"ל בסיגט , תר"ס – תער"א. ח"ג עמ' קפט') בשם ספר הדרת קודש, משום דהמן (שעליו מסופר בפרשה) היה כגרעיני חיטה. כמ"ש בספר נחל קדושים (סוף פ' פקודי). ועוד כתב בהדרת קודש בשם עוללות אפרים שרמז ע"ז: בשל"ח ר"ת ל'אכול ח'יטים ב'שבת ש'ירה. ונוטריקון זה כתב גם בספר נוהג כצאן יוסף (לר' יוסף יוזפא קאשמן סג"ל. מק"ק פרנקפורט. פ' בשלח-ג'. י"ל לראשונה בשנת תע"ח). ובס' מנהגי אמסטרדם (עמ' קמד') כתב: בשבת שירה אוכלים "קוגל מיט ואס= מיט וייץ= חיטים, זכר למן.
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)