שמואל דוד כתב:רש"י עבודה זרה ו. ד"ה ולפני עור
בא"ד ונהי דאמרן עמד והתירן מיהו אל יעברו על ידיך שהרי עתידין הן ליתן את הדין כו'
לא הבנתי הגדר בזה. מצד אחד התירן, ומ"מ עתידין ליתן את הדין וצ"ע
שמואל דוד כתב:רש"י ו: ד"ה דקיימא בתרי עברי נהרא
עכו"ם מצד זה וישראל מצד זה כו'
לכאורה קשה מדוע פירש"י רק הציור של אבר מן החי לבני נח וצ"ע.
ההוא דאמר כתב:שמואל דוד כתב:רש"י עבודה זרה ו. ד"ה ולפני עור
בא"ד ונהי דאמרן עמד והתירן מיהו אל יעברו על ידיך שהרי עתידין הן ליתן את הדין כו'
לא הבנתי הגדר בזה. מצד אחד התירן, ומ"מ עתידין ליתן את הדין וצ"ע
הדברים מתפרשים ע"פ דברי הגמ' לעיל [ב,ב ג,א] "דתני רב יוסף {חבקוק ג-ו} עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא : לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר וכו', עיי"ש כל הסוגיא.
ההוא דאמר כתב:שמואל דוד כתב:רש"י ו: ד"ה דקיימא בתרי עברי נהרא
עכו"ם מצד זה וישראל מצד זה כו'
לכאורה קשה מדוע פירש"י רק הציור של אבר מן החי לבני נח וצ"ע.
התעוררתי לדון בדבר חידוש בעקבות הערתכם, דהנה כתבו התוס' [ו,ב רה"ע], "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר. נראה דה"ה בכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למישתי קא בעי ליה כיון דכ"ע חמרא שתו ושמא שכח נזירותו"
ולפי זה בפשוטו, אף בחד עברא דנהרא, אין להושיט כוס יין לנזיר, מאחר שיתכן ששכח נזירותו, ואילו יסרב מלהושיט לו יזכור שהינו בימי נזירותו וימנע מלשתות את היין שהינו בחד עברא דידיה.
ולפי"ז, כל הדין של תרי עברא דנהרא לא נוהג בנזיר, אלא רק בדין השני של אבר מן החי לעכו"ם, ששם מדובר בעבריין גמור, ובזה נאמר הדין של תרי עברי דנהרא.
ויצא חידוש מופלא לדברינו, שלנזיר [שאינו חשוד כעבריין] אסור להושיט כוס יין, הגם שיכול להשיג את היין בעצמו, וצ"ע.
ההוא דאמר כתב:שמואל דוד כתב:רש"י ו: ד"ה דקיימא בתרי עברי נהרא
עכו"ם מצד זה וישראל מצד זה כו'
לכאורה קשה מדוע פירש"י רק הציור של אבר מן החי לבני נח וצ"ע.
התעוררתי לדון בדבר חידוש בעקבות הערתכם, דהנה כתבו התוס' [ו,ב רה"ע], "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר. נראה דה"ה בכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למישתי קא בעי ליה כיון דכ"ע חמרא שתו ושמא שכח נזירותו"
ולפי זה בפשוטו, אף בחד עברא דנהרא, אין להושיט כוס יין לנזיר, מאחר שיתכן ששכח נזירותו, ואילו יסרב מלהושיט לו יזכור שהינו בימי נזירותו וימנע מלשתות את היין שהינו בחד עברא דידיה.
ולפי"ז, כל הדין של תרי עברא דנהרא לא נוהג בנזיר, אלא רק בדין השני של אבר מן החי לעכו"ם, ששם מדובר בעבריין גמור, ובזה נאמר הדין של תרי עברי דנהרא.
ויצא חידוש מופלא לדברינו, שלנזיר [שאינו חשוד כעבריין] אסור להושיט כוס יין, הגם שיכול להשיג את היין בעצמו, וצ"ע.
ההוא דאמר כתב:שמואל דוד כתב:רש"י עבודה זרה ו. ד"ה ולפני עור
בא"ד ונהי דאמרן עמד והתירן מיהו אל יעברו על ידיך שהרי עתידין הן ליתן את הדין כו'
לא הבנתי הגדר בזה. מצד אחד התירן, ומ"מ עתידין ליתן את הדין וצ"ע
הדברים מתפרשים ע"פ דברי הגמ' לעיל [ב,ב ג,א] "דתני רב יוסף {חבקוק ג-ו} עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא : לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר וכו', עיי"ש כל הסוגיא.
נוטר הכרמים כתב:הוספה להודעה הקודמת. ובעיקר דברי התוס', לכאורה כן מדויק גם בלשון רש"י שכתב, לא יושיט אדם כוס יין לנזיר - שמא יבא לשתותו. הרי דנתחדש כאן שבנזיר ישנו חשש גדול של שכחה, ולכן גם במקום ספק אם ישתה נאסר. [וכ"כ בפרחי כהונה. אולם באמת ברש"י שעל הרי"ף וכן מובא בנימו"י בשמו איתא, 'אם בא לשתות'].
נוטר הכרמים כתב:הוספה להודעה הקודמת. ובעיקר דברי התוס', לכאורה כן מדויק גם בלשון רש"י שכתב, לא יושיט אדם כוס יין לנזיר - שמא יבא לשתותו. הרי דנתחדש כאן שבנזיר ישנו חשש גדול של שכחה, ולכן גם במקום ספק אם ישתה נאסר. [וכ"כ בפרחי כהונה. אולם באמת ברש"י שעל הרי"ף וכן מובא בנימו"י בשמו איתא, 'אם בא לשתות'].
שמואל דוד כתב:עבודה זרה דף ח: דיני קנסות
רש"י ד"ה דיני קנסות - אונס ומפתה ושלשים של עבד שנתנה תורה קצבה אחת ליקר ולזולל ומאחר שלא ישבו בלשכת הגזית לא דנו ובטלו דיני קנסות דכתיב בתשלומי "כפל" שהוא קנס אשר ירשיעון אלהים דהיינו מומחין וסמוכין בשם רבי כדאמרינן בסנהדרין ומי שאינו סמוך אינו דן דיני קנסות
יש להעיר מדוע בתחילה הביא רש"י אונס ומפתה ושלשים של עבד ולא כתב כפל ולבסוף הביא כפל, הול"ל כפל בהדי אינך. וצ"ע בזה.
ההוא דאמר כתב:שמואל דוד כתב:עבודה זרה דף ח: דיני קנסות
רש"י ד"ה דיני קנסות - אונס ומפתה ושלשים של עבד שנתנה תורה קצבה אחת ליקר ולזולל ומאחר שלא ישבו בלשכת הגזית לא דנו ובטלו דיני קנסות דכתיב בתשלומי "כפל" שהוא קנס אשר ירשיעון אלהים דהיינו מומחין וסמוכין בשם רבי כדאמרינן בסנהדרין ומי שאינו סמוך אינו דן דיני קנסות
יש להעיר מדוע בתחילה הביא רש"י אונס ומפתה ושלשים של עבד ולא כתב כפל ולבסוף הביא כפל, הול"ל כפל בהדי אינך. וצ"ע בזה.
יתכן, שההגדרה של קנס, מתחדדת יותר באונס ובשלושים של עבד, ועל משקל דברי הגמ' בכתובות [מ, א] הרג עבד עושה מחט שלושים, ועבד נוקב מרגליות שלושים. ובזה נראה לעין כל שמדובר בקנס. ומשום כך המבטא היותר גדול של דיני קנסות, זהו אונס וקנס דעבד, שאין זה תלוי בהפסד הניזק. משא"כ תשלומי כפל, הגם דהוי קנס, מכל מקום הקנס הוא באופן מידתי, ביחס לחפץ שגנב משלם אותו בכפילות. [בשונה מל' של עבד, שמוכח שהוי קנס גמור].
ההוא דאמר כתב:ח, א
האם אדם הראשון שמר שבת?
היה יושב בתענית ובכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמדו השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו וכו'.
הנה, בדברי האוה"ח [בראשית ב, ד] מוכח כי בהכרח אדה"ר שמר שבת, דכתב האוה"ח שהבריאה נבראתה מעיקרא לו' ימים, וכל שבת נופח הקב"ה נפש חדשה בבריאה לו' ימים נוספים.
"ולך לדעת כי מיום ברא אלהים אדם לא חסר העולם דבר המעמיד צדיק יסוד עולם שהוא שומר שבת כי אדם שומר שבת היה ע"ה (שוח"ט צב) ואחריו קם שת בנו כי הוא היה צדיק גמור ואחריו כמה צדיקים וכשזה נופל כבר בא השמש שומר שבת מתושלח וכו' נח שם אברהם וכו' ומשם לא פסקה שמירת שבת מישראל ואפילו במצרים היו שומרי שבתות כמאמרם ז"ל (שמו"ר פ"א) ונכון".
ומבאר לעיל שם בטעמא דמילתא, "אכן מצינו כי הקדוש ברוך הוא גילה הדבר במה שאמר (שמות כ) בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' הרי גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם הנודע לו גם ידוע ליודעי אמת. ונתחכם ה' וברא יום אחד הוא ידוע לה' ובו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים וכן על זה הדרך וזולת זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו וצריך ה' להכינו פעם ב' ובאמצעות שבת העולם עומד וכו'", עיי"ש.
ומעתה תיקשי, היאך התענה אדם הראשון בשבת, ואיך חילל את השבת בהקרבת קרבן שאינו מחוייב. והלא בפשוטו יש בזה חילול השבת, והיאך הדברים עולים בקנה א' עם המבואר שאדה"ר שמר את השבת, וצ"ע.
ההוא דאמר כתב:עוד יל"ע, היאך אדם הראשון שמר שבת, הלא בפשוטו היה לו דין של בן נח, ובן נח ששבת חייב מיתה [סנהדרין נח, א].
נוצר תאנה כתב:ח,ב ט,א
בדף ח,ב מבואר שהרומאים ניצחו את היונים יחד עם ישראל, ובדף ט,א מבואר שאז נסתיימה מלכות יון על ישראל והחלה מלכות חשמונאי.
א"כ קשה מתי היה הנס של רבים ביד מעטים וכו', הרי נלחמו בהדי רומאי.
לב האבן כתב:עי' תוספות רי"ד
שמואל דוד כתב:ח, ב
עבודה זרה ח: תריסר ירחי שתא
יש לחקור אם שנה מעוברת בכלל או לא.
אשמח במ"מ בזה.
ההוא דאמר כתב:יא, א
במעשה עם אונקלוס והקיסר ששלח את חיילותיו להביאו לפניו אחר שנתגייר.
הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר {תהילים קכא-ח} ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור".
ושמעתי להקשות, היאך שכנע אונקולוס את כל הג' כיתות להתגייר, והלא אין מקבלין גרים לכתחילה, ודוחין אותם כמבואר ביבמות [מח, ב], וצ"ב.
ההוא דאמר כתב:ט,ב
מדוע לא לקחת שדה בחו"ל אחר ד' מאות שנה?
אמר רבי חנינא אחר ארבע מאות לחורבן הבית אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד לא תקח.
ויש לעיין, ממה שכתב החפץ חיים בהקדמתו, כי זמן הגלות נקצב לאלף שנה שהוא יומו של הקב"ה.
ומעתה תיקשי, מדוע אחר ד' מאות שנה אין לרכוש נדל"ן בחו"ל, והלא זמן הגלות היה אלף שנה, וצ"ע.
וז"ל החפץ חיים, "וּבִימֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נִמְצָא בִּגְמָרָא סַנְהֶדְרִין בְּפֶרֶק חֵלֶק (גמרא סנהדרין דף צ"ח) שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ שֶׁהַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִּשְׁמָעוּן יָבוֹא מָשִׁיחַ, אַף שֶׁלֹּא נִשְׁלַם אָז עֲדַיִן זְמַן הַגָּלוּת שֶׁנִּגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ אֶלֶף שָׁנִים בַּגָּלוּת כְּמִנְיַן יוֹמוֹ שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁמָצִינוּ בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 87 אורחים