ההוא דאמר כתב:י,ב
היאך נתגייר קטיעא בר שלום - והלא היה זה מילת נכרי
אמרה ליה ההיא מטרוניתא ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא נפל על רישא דעורלתיה קטעה אמר יהבית מכסי חלפית ועברית.
יש לעיין, היאך הועילה מילתו של קטיעא, והלא היה זה מילת נכרי שפסולה להרבה מהשיטות [עיין בטור הל' מילה], ואם כן היאך נתגייר וזכה עי"כ לחיי עוה"ב.
שוב ראיתי שעמד בזה בהגהות פורת יוסף.
ואלו דבריו הנעימים של הפור"י,
צ"ע דהא מילה בעו"כ פסולה כדאיתא לקמן (כז, א), וכש"כ מילה שבזה יעשה ישראל. ועי' יבמות (מו). ואפ"ל כיון שבזה המעשה עצמו נתגייר, ועי' כתובות (יא) בתוס', ואע"פ שצריך טבילה אפ"ל דטבל ג"כ.
עיקר סברתו דבגר הבא להתגייר אמרינן דגירותו ומילתו באין כאחד, ויכול למול עצמו, כ"כ לדינא כמה אחרונים, יעויין בהגהות יד שאול יו"ד סימן רסד ובשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' צא, ובס' צפנת פענח הל' מעילה פ"ד, והוכיחו כן מעובדא דקטיעה בר שלום דהכא.
ודנו בזה לגבי אברהם אבינו להך גיסא שמל את עצמו קודם למילת עבדיו ואנשי ביתו, ולגבי מילת יתרו דריהטת הגמ' בסנהדרין (צד, א) שדרשו מן הפסוק ויחד יתרו, שהעביר חרב חדה על בשרו, משמע דיתרו מל את עצמו כשבא להתגייר, ויעוי' בגליוני הש"ס להגר"י ענגיל (לקמן כז, א) שהעיר בזה, וכתב דודאי מל אותו אחר, וכיון שמלו אותו מרצונו נקרא לשמו, שהוא העביר חרב חדה על בשרו, יעו"ש.
אולם יעויין בפסקי ריקאנטי (סימן תקצח), וז"ל, כ
תב הר"א ממיץ (בספר יראים סי' תב), הא דאמרינן מל ולא פרע כאילו לא מל ה"מ בקטן, אבל בגדול א"צ לפרוע ממעשה דקטיעא בר שלום דמל ולא פרע. וטעם הדבר הוא בבראשית רבה דאמר התם באברהם לא נאמר את בשר ערלתו לפי שלא היה צריך אלא חיתוך בשר שכבר נתמעך ע"י תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד ולא נתמעך ע"י תשמיש הוזקק לחתוך אותו בשר ולפרוע את המילה, לכך נאמר את בשר ערלתו. ומכאן קשה לבעל ה"ג שפירש דפריעת מילה לא ניתנה לאברהם. וקשיא לן לפי' דחשיב קטיעא בר שלום גר גמור, הא קיי"ל מל ולא טבל אינו גר עד שימול ויטבול. וליכא למימר דטבל קודם דטבילה באחרונה היא כדמוכח בפרק החולץ.
ועוד דנו במעשה מילה זה דקטיעא בר שלום, לגבי נידון האחרונים בדין מילה אי מהני במחובר, דלכאורה יהיה מוכח מכאן דמהני במחובר, שהרי קטיעת הערלה בכה"ג היה ע"י הקרקע, יעוי' הגהות הרש"ש בחולין טז, א.
ובתשובה מהגאון בעל משנה שכיר (טייכטאל, שנדפסו בספר קרנות צדי"ק) להגאון בעל מנחת אלעזר ממונקאטש הביא ראיה זו בשם הג"ר אברהם גרודזינסקי זצוק"ל הי"ד מסלבודקה, ואיהו נמי מפרק לה, דתרי בחינות יש, במצות מילה היא בפני עצמה וערל הוא בפני עצמו, ומי שהוא ערל אינו זוכה להיות בחלקם של ישראל, עי' עירובין יט, א, ויש אף שלא קיים מצות מילה מ"מ אינו ערל, וממילא דאינו נדחה ממחיצתן של ישראל, ואף שאינו מגיע למדריגתן, מ"מ כבר יש לו חלק עמהן, ואם אינו זוכה לחלק גדול, מ"מ כבר יש לו חלק עמהן. ולפי"ז אין ראיה כלל ממעשה דקטיעה בר שלום דמל עצמו ע"י קטיעה, דאף אם לא קיים מצות מילה מ"מ לא אזל בלא מוכסא דהא קטע ערלתיה. עכ"ד המתוקים.
ולפי דבריו אזדא הראיה מעובדא דהכא גם לגבי מילת עכו"ם, וכן לנידון טבילה קודם מילה.
ולענין קושיית הריקאנטי דחסר לו טבילה, מטו בזה דברי הרשב"א ביבמות (עא, א), וז"ל,
אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקסבר אינו גר עד שימול ויטבול. קשיא לי א"כ היינו גוי ואף על פי שמל הרי הוא כערל דהו"ל כערבי מהול, וליתא דשאני הכא דמילתו לשם יהדות ואף על פי שלא נגמר גירותו מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה.
ויעוין עוד בשו"ת חת"ס (או"ח סימן קטז) שכתב שגר שמל ולא טבל מיקרי מהול, משום שמילתו היה על מנת להכנס בברית, ונהי שהתחיל ולא גמר עדיין ובשם ישראל לא יכונה עד שטבל, ואפילו יינו יין נסך כמבואר ביבמות (מו, א), מ"מ מילתו מילה, ויתכן שאף נחשב לבעל ברית.
ובשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן שנא) כתב שגר שמל ולא טבל מחוייב בשמירת שבת.
ומעתה בודאי לא רחוק הוא לומר דסגי ב'כניסה קצת בדת יהודית' שיחשב כמי שנתן המכס ליטול שכר בהדי ישראל.