הודעהעל ידי פרי יהושע » ש' פברואר 10, 2018 10:58 pm
ב' ת"ח דנו באותו עניין, האחד הוא החכם המיוחד ר' יצחק לנדאו זצ"ל ר"מ דישיבת כנסת ישראל חברון, והשני יבלח"ט הגאון רח"מ שטניברג, מה דינו של המתענה בע"ש כגון בת"צ של עשרה בטבת, ונזקק לקחת תרופה עם שתייה כל שהיא או בתענית או בליל שבת, האם יעדיף לשתות משהו בתענית, ולא בשבת משום גז' דשחיקת סמננין, או יעדיף בשבת, ולא בתענית אף שהוא פחות משיעור מסתמא.
ור' יצחק לנדאו זצ"ל דן בזה עפ"י רש"ש בגטין שכ' שחשאב"ס לא גזרו בו כלל על שחיקת סממנין ואין צריך להחמיר בו, (ודמי למה שמפורסם עפ"י הרמב"ן בת"א לעניין צום מד"ק שלא גזרו בו כלל תענית על חשאב"ס). עוד הוסיף שצום הוי תרי דרבנן (שעיקרו מד"ק ופחות מכשיעור) ותרופה בשבת הוי חד מדרבנן.
וסברתו האחרונה בשעתו לא צלצלה באזני, משום שאינה כתרי מדרבנן של חמץ מדרבנן בזמן דרבנן, דהתם הוי גזירה מדרבנן ובתרי לא גזרו, אבל הכא הוי תקנה מדרבנן לצום מד"ק על הצרות שאירעו ולא גזירה וצ"ע. אלא שאכן יש מקום לדון שכיון ותענית הוי תקנה ושחיקת סממנים היא גזירה, יש להעדיף הרחקה מחשש דאו' לתקנה מד"ק, אבל י"ל דהוי כמין עשה דוחה ל"ת בדרבנן וה"נ דחי העשה דד"ק לאיסור דרבנן וצ"ע.
שוב שמעתי מהגרח"מ שליט"א שהסתפק בכגון דא ושאל למורו הגר"ח קניבסקי שליט"א, ואחר שהות מה ענה לו שאם הוא פחות מכשיעור נראה לו שיש להעדיף את הצום כיון ומקיים הצום ולא דוחה אלא האיסור של ח"ש, ועדיף הקיום של התענית מהאיסור של ש"ס בשבת.
יתכן שיש להוסיף את סברת הרי"ז הלוי שעדיף להתענות צום גדליה מיוה"כ שזה עומד כעת וזה לאחר זמן, וה"ה שאם צריך כעת התרופה אין לו לדחות דחית איסור אחד לשני.