כדכד כתב:האם הקורא "רצפת" בפ דגושה יצא ידי חובתו והאם צריך להחזיר על כך כי זה שינוי משמעות?
טברייני כתב:והרי לנו דוגמא נוספת לשיבושי בן יהודה ללשון הקודש...
אשר177 כתב:טברייני כתב:והרי לנו דוגמא נוספת לשיבושי בן יהודה ללשון הקודש...
מה הקשר לבן יהודה? הוא כתב משהו בעניין זה? היכן?
טברייני כתב:אשר177 כתב:טברייני כתב:והרי לנו דוגמא נוספת לשיבושי בן יהודה ללשון הקודש...
מה הקשר לבן יהודה? הוא כתב משהו בעניין זה? היכן?
בן יהודה המציא את השפה העברית שבה אנחנו קוראים לקרקע רצפה בפ"א דגושה בעוד שמבואר לעיל שרצפה בפ"א דגושה היא גחלת, ורק כשהיא רפויה זה קרקע.
עיניו כיונים כתב:
1. השפה העברית עתיקה מאוד (עיין: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7 ... 7%99%D7%AA).
2. אליעזר בן יהודה לא המציא את השפה העברית (עיין: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7 ... 7%93%D7%94).
3. במילון בן יהודה מנוקדת המילה רצפה (בראש ערך 'רצפה' במשמעות רצפת אבנים) בפ"א רפה, ואף יש שם הערה האומרת שכך היא ההגייה הנכונה ולא כטעות המדברים האומרים רצפה בפ"א דגושה.
מוסר השכל: לא כדאי לחזור כמו תוכי אחרי כל בדותא שמפיצים שוטים. כדאי לבדוק.
טברייני כתב:עיניו כיונים כתב:
1. השפה העברית עתיקה מאוד (עיין: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7 ... 7%99%D7%AA).
2. אליעזר בן יהודה לא המציא את השפה העברית (עיין: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7 ... 7%93%D7%94).
3. במילון בן יהודה מנוקדת המילה רצפה (בראש ערך 'רצפה' במשמעות רצפת אבנים) בפ"א רפה, ואף יש שם הערה האומרת שכך היא ההגייה הנכונה ולא כטעות המדברים האומרים רצפה בפ"א דגושה.
מוסר השכל: לא כדאי לחזור כמו תוכי אחרי כל בדותא שמפיצים שוטים. כדאי לבדוק.
אם 'הרב' בן יהודה, הוא נר לרגליך ואור לנתיבתך, סליחה שפגעתי.
טברייני כתב:עיניו כיונים כתב:
1. השפה העברית עתיקה מאוד (עיין: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7 ... 7%99%D7%AA).
2. אליעזר בן יהודה לא המציא את השפה העברית (עיין: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7 ... 7%93%D7%94).
3. במילון בן יהודה מנוקדת המילה רצפה (בראש ערך 'רצפה' במשמעות רצפת אבנים) בפ"א רפה, ואף יש שם הערה האומרת שכך היא ההגייה הנכונה ולא כטעות המדברים האומרים רצפה בפ"א דגושה.
מוסר השכל: לא כדאי לחזור כמו תוכי אחרי כל בדותא שמפיצים שוטים. כדאי לבדוק.
אם 'הרב' בן יהודה, הוא נר לרגליך ואור לנתיבתך, סליחה שפגעתי.
כרמי שלי כתב:[בחזרה לעיקר הנדון:]
ומה בדבר הקורא "תפארת גדולתו" (א, ד) בלמ"ד רפוי', שמשמעה מלשון גדילה וקשירה?
כללו של דבר: האם שינוי-משמעות המעכב הקריאה היינו דווקא שינוי בוטה הברור לכל, כדוגמת נפל-נופל ישב-יושב. או אף שינוי דק הניכר לחדי-אוזן בלבד.
בעל קורא כתב:לענין שינוי שאין הענין מעיד על משמעותו, אלא שאינו ניכר לציבור משום שאינם מדקדקים בזה, וכגון דגש, לכאורה הוא כמו הקורא לאלפין עינין שאין להגישו כש"ץ, שכתבו האחרונים שאם כל הציבור אומרים כך מותר, ובזה כשאומר "מארה" במקום "מהרה" אין בזה שינוי מחמת שכך רגילים לומר שם.
ולכאורה הוא הדין גם במקום שאין רגילים להדגיש הדגש שאם קורא כן אין בזה שינוי מחמת שכך רגילים שם (ואמנם צ"ע אם יש יחידים בציבור המקפידים על כך, האם הם יוצאים).
כרמי שלי כתב:אם דין הוא שיקרא ש"ץ זה, ובהיתר הוא עושה, היתכן שלאלו שתעלה קריאתו ולשכנגדם לאו?
לכאורה דמי לאשכנזי היוצא יד"ח בהברה הספרדית ולהיפך.
כרמי שלי כתב:א"כ שאלתך אמורה על הציבור כולו אם יצא יד"ח, ולא על אותם יחידים בלבד. וחידוש הוא.
כדכד כתב:העליתי לעיל סברה שאולי אינו מעכב בדיעבד משום שברור לקורא ולשומעים שכוונתו לכוונה הנכונה וברור שאינם מתכוונים למשמעות האחרת - האם יש מי שמסכים (או דוחה במפורש) סברה זו?
בעל קורא כתב:כרמי שלי כתב:א"כ שאלתך אמורה על הציבור כולו אם יצא יד"ח, ולא על אותם יחידים בלבד. וחידוש הוא.
לענ"ד פשוט שהקוראים בשיבוש כמו הש"ץ יצאו (ואולי עיקר הטעם הוא כיון שלדידם שרגילים לקרוא כך באמת אין בזה שיבוש), אלא שהיחידים שקוראים כהוגן לא יצאו כיון שלדידם קרא באופן משובש (ואולי מותר רק במקום שכולם קוראים בשיבוש בדיוק מסיבה זו שאם יחידים קוראים כהוגן אותם יחידים לא יוצאים).
חלמישצור כתב:בשו"ת דבר חברון או"ח, קרית ארבע תש"ע, סי' תרכט, נשאל הרב דוב ליאור על שינוי במשמעות בשעת קריאת מגילה, והשיב שבאופן עקרוני שינוי במשמעות יש להחזיר, אבל ביחס לשינוי הזה של רצפּת-רצפת (שהובא שם כדוגמה מטעם השואל), "נראה לומר שכולם מבינים שהמשמעות בקריאתו היא "רצפה" ולא "גחלת", ולכן אין הקורא צריך לחזור".
כדכד כתב:קרא ולא דקדק באותיותיה יצא אך זה לא לכתחלה
לפי זה, אם קרא מלה שלא בדקדוק ואין זה משנה את המשמעות יצא ידי חובה מדין קרא שלא בדקדוק
אם קרא מלה שלא בדקדוק כך שמשנה את המשמעות לא יצא כי במקום לקרוא את המלה הנכונה קרא מלה אחרת.
לפי זה, אם קרא מלה בשינוי דקדוק המשנה משמעות מבחינה דקדוקית אך ברור לכולם שהתכוון למשמעות הנכונה יש לדון אם נחשב כקרא מלה אחרת או שנחשב קרא שלא בדקדוק.
באשכול "האם הקורא ,ואהבת"'מלעיל יצא ידי חובתו מובא בשם חלק מהפוסקים שפסקו שיצא משום שהתכוון למשמעות הנכונה
כדכד כתב:התכוונת שקורא כמוטעמת בטפחא? כי היא מוטעמת במרכא כבר
לגוף הענין לא הבנתי איך יש כאן שינוי משמעות
עת לעשות כתב:האם יש הבדל במשמעות המילה בין 'רצפת' עם פ"א דגושה או רפויה.
אני יודע שהמנקדים מנקדים אותו רפויה ולא דגושה
אך שאלתי האם יש הבדל
(נא לא לענות, רק עם מקורות, ולא סתם נסיונות עצמאיים לחלק, תודה)
בעל קורא כתב:כדכד כתב:התכוונת שקורא כמוטעמת בטפחא? כי היא מוטעמת במרכא כבר
לגוף הענין לא הבנתי איך יש כאן שינוי משמעות
לא מוטעמת במרכא אלא במקף.
אך ברור כדבריך שאין כאן שינוי משמעות, ומצד התחביר אין שום חילוק בין מקף לבין טעם מחבר.
וגם כשמשנה בין טעם מפסיק למחבר או להיפך לא תמיד זה משנה את המשמעות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 74 אורחים