כעת ראיתי בר"ש משנץ במשניות ידיים, להדיא אומר שלא שייך ר' פרנך לתפילין, ובאמת במשנה עצמה נחלק ר"ש על רצועות, ויש מחלוקת בתוספתא שדעת ר' זכאי שסובר שרק במזוזה (הקלף) עצמו שייך הגז', (ועי' עוד במשנה אחרונה שבאר שאין מחלוקתם משום דחשיבי הרצועות כעין ידים שבזה לא היה חולק ר"ש דאיתא כן גם לגבי ס"ת שכל ידים מטמאות ולא חלק ר"ש), וממילא אומר הר"ש (ויש כעין כך בתו"י בסוגי' בשבת באותיות קטנות), שאין גז' זו אלא לקודש מדין שכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות, כדאיתא שם בפ"ג משנה ב' (המשנה הקודמת, לרצועות תפילין עם תפילין שהיא משנה ג').
ועולה בדעתי סברא מחודשת אלו"ד אמינא דגז' תפילין היא מטעם האמור שם בפ"ד משנה ו':
אומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם פרושים, שאתם אומרים, כתבי הקדש מטמאין את הידים, וספרי המירם אינם מטמאין את הידים.
אמר רבן יוחנן בן זכאי, וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד, הרי הם אומרים, עצמות חמור טהורים, ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים.
אמרו לו, לפי חבתן היא טמאתן, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרודות.
אמר להם, אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טמאתן, וספרי המירם שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים.
ועי' שם בתוי"ט שאומר שאף שהשיבום תשובה בעלמא לעניין , מכל מקום יש נפק"מ לעניין עור האדם כמבואר בפ' העור והרוטב עי' שם.
ולפי זה אפשר יש לומר דה"ה לעניין רצועות התפילין וקציצה שלהן שמטמאין מדין מיוחד שלא יעשה שטיחים לבהמה, ואפשר שעל כן הוא דווקא לקודש כמחלוקתם של צדוקים שהיו בסוף בית שני, ולפי חיבתן היא טומאתן, וי"ל עוד.