כתב באבן עזרא כאן:
. וכבר איתא כן בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) כאן:ועשה בצלאל - דבר עתיד. והטעם, שהשם צוה כן
וכן מפורש בדברי רש"י מכות יב,א:ועשה בצלאל. ויעשה שהרי עדיין לא עשה.
ורצח - איכא לפרושי לשון ציווי כמו ועשה בצלאל ואהליאב.
ובדברי התרגומים מצינו מבוכה בזה, באונקלוס שלפנינו הגירסא: 'ועבד' בלשון עבר, וכן במסורת התרגום מופיע 'ועבד' וכן בדפוס סביונטה ובחומשי תימן. וכן בתרגום המיוחס ליונתן ב"ע מצינו גירסאות שונות.. אולם בספר הכתב והקבלה כתב שהמתרגם כן שגגה היא, וצריך להגיה ויעבד. וכן מובא בשם מהרי"ל דיסקין שמי שמתרגם 'ועבד' לא יצא יד"ח בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום.
[ויש מביאים דוגמא זו כהוכחה נוספת לשיבוש חלוקת ה'קפיטלאך' בתורה, שכן אם כדברי המדרש לק"ט ורש"י ואב"ע הנ"ל, הרי פס' זה הוא המשך לציווי בפסוקים האחרונים בפרק הקודם: 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן: מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת', ומיד לאח"כ 'ועשה בצלאל'].
ואמנם כבר באור החיים הק' עמד על השאלה כיצד יתכן שדבר הכתוב בלשון עבר קודם שלקח הנדבה, וז"ל: קשה והלא אפילו לקיחת הנדבה עדיין לא לקח לעשות ואיך יוצדק לומר ועשה וגו', אכן הכוונה היא שהכין כלי אומנות הצריכין לעשות בהם כל פרטי המלאכה אשר צוה ה' לעשות כי צריכין כמה פרטי כלי אומנות, וזה שיעור הכתוב ועשה בצלאל וגו' את כל מלאכת פירוש כלים שהם מלאכת מעשה עבודת הקדש לכל אשר צוה ה' כי יש עבודת המתכות ועבודת כלי עץ ועבודת האבנים והאריגה, וצא ולמד מה שאמרו ז"ל (שבת מ"ט ב) כי המ' מלאכות כולן היו במקדש, ומהנשמע מהכתובים מובן כי ביום אחד הכינו כל כלי אומנות.
וכן בספר ש"ך עה"ת ובספר מרפא לשון מצינו ישובים שונים לשאלה זו.
והנה יסוד הענין לפרש את הפס' בלשון עתיד, ובדרך ציווי, היינו מחמת הוספת הוי"ו בתחילתו שהוא וי"ו ההיפוך, וכמו שכתב בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' שא:
וקנינא שאלו לר' יהודה הלוי ז"ל מה הועיל זה הלשון והלא לשון עתיד הוא כמו ושמענו ועשינו שהוא כמו ונשמע ונעשה שהו"או הופכתו לעתיד וא"כ וקנינו ר"ל ונקנה ועדיין לא קנה. והשיב כי הפרש יש בין שהוא תחלת הדבור בין שהוא באמצע דבור, כי ועשה בצלאל הוא"ו הוא וא"ו ההפוך ויעש בצלאל.
ומצאתי מרגניתא טבא פלאי פלאים לבאר לפי יסוד זה של וי"ו ההיפוך, הגהת סמ"ע תמוהה ביותר, וכך מובאים הדברים בליקוטים שבסוף ספר 'מירא דכיא' על דקדוקי רש"י מאת האלוף המדקדק המפורסם בדורו מו"ה מרדכי הלוי מק"ק סלאוויטש, שנדפס בהסכמת הגה"ק מהר"נ כ"ץ בעל סמיכות חכמים, (וכן מביא דברים רבים בשמו).
בשו"ע חו"מ סי' מט:
אי קרי ליה ועני מחזיקינן ליה בהאי שמא לחובתו כגון שקרא את עצמו ראובן וכתב עליו שטר ראובן לוה משמעון וטעין השתא לאו ראובן שמיה וכו'.
ובסמ"ע ס"ק ז:
וכתב עליו שטר וכו' – נראה דצריך להיות וכתוב בוי"ו בין תי"ו לבי"ת, ור"ל שמלוה מוציא שטר עליו כתוב בו שראובן חייב והוא רוצה לכפור וכו', אבל אינו רוצה לומר דהאי ראובן הלך לסופר ולעדים לכתוב עליו שטר חוב דבזה שייך רמאות הנ"ל דיעלה לו שם ראובן כדי להוציא בו ממון מיד ראובן אחר, וק"ל.
ובספר מסגרת השולחן הפליא להקשות מדברי הגמ' במגילה טו,ב: וימצא כתוב, כתב מבעי ליה, מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב. ומבואר בפירוש רש"י שם, ד'כתוב' משמע שהיה כתוב מחדש, 'כתב' משמע מעיקרא, וקרא ד'וימצא כתוב' היינו שהיה כתוב מחדש ע"י גבריאל. והיינו איפכא מהאמור בדברי הסמ"ע ד'כתוב' בוי"ו בין תי"ו לבי"ת משמע שהיה כתוב כבר. וכתב המסגרת השולחן דנראה דלא כגירסת הסמ"ע.
אכן בספר הנ"ל כתב לבאר לפי יסוד זה של וי"ו ההיפוך, דבאמת ודאי ש'כתב' משמע שהיה כתוב כבר, ו'כתוב' משמע שעתה נכתב, וכדברי רש"י במגילה, אלא שכוונת הסמ"ע היא שמאחר שכתוב בשו"ע 'וכתוב' בתוספת וי"ו, והוי"ו הריהי מהפכת מעבר לעתיד וכן להיפך, וכיון שהגירסא בשו"ע היתה 'וכתב' הוי"ו מהפכת את המשמעות מכתיבה בעבר לכתיבה מחדש, וזה לא יאות הכא, ולכן יש לגרוס 'וכתוב' שזה משמע כתיבה מחדש, ואזי הוי"ו שבראשית התיבה מהפכתו לכתיבה בעבר.
'ובשנת תע"ב כשהייתי בעיר ברסלא אצל הקצין הנגיד התורני מהור"ר אליעזר ז"ל נתארח הרב בעל מסגרת השולחן אצלי, ואמרתי לו שלא יפה דק נגד דברי הסמ"ע הנ"ל, והודה לדברי, ואמר כשיזכה להדפיס מהדורא בתרא יתקן את המעוות'.