אכן יש שכתבו כן (כף החיים סי' תנג ס"ק טז).
אבל מאחר ומקור דין זה במגן אברהם (סי' תקכז ס"ק כב), והוא עצמו כותב (בסי' תנט ס"ק יג) שדבר שאינו אסור עליך באכילה ביו"ט אלא משום "חומרא בעלמא" מותר לאפותו ביום טוב, ורבינו הזקן כותב (סי' תנג ס"ה) שמנהג איסור אכילת קטניות אינו אלא "חומרא בעלמא", נלע"ד שמותר לבשלם ביום טוב דפסח, דאינו דומה לתענית שבה אסור לאדם מן הדין לאכול מאומה (לולא התרת נדרים), וכדעת רוב הפוסקים שלא כתבו כהבן איש חי בזה (ראה כף החיים שם בשם שדי חמד).
העירוני משו"ת צ"צ (כמדומני סימן נו) שנוקט שאיסור הקטניות לאחר שנתפשט הוא כאיסור גמור.
כמו"כ הפנו אותי לעיין בפסקי תשובות סי' תקכז שבדבר שנחשב כאסור מדינא אנחנו מופרשים ממנו לגמרי ולא אמרינן בזה הואיל, לעומת זאת בשרויה שהיא רק חומרא אמרינן.
טרם הספיקותי לעיין, אך לאור הצדדים העדינים לשני הצדדים - נראה לי שראוי לי להחמיר לעצמי בחשש איסור (שעכ"פ עיקרו מ)דאורייתא.
א. הפסקי תשובות לומד כהמנחת יצחק, שהתבסס על כך שקטניות הוא איסור גמור מן הדין. אך אינו מתאים ללשון אדה"ז שציינתי.
ב. אדה"ז כתב על קטניות שהם חומרא בעלמא. בהגדרת ביטוי זה, ראה אגרות קודש אדה"ז מהדו"ח אגרת קג שמפרש "חומרא בעלמא" – לכתחילה. ואכן גם הצ"צ שציינת מדבר בגדר של לכתחילה, שאין להתיר זאת גם בשעת הדחק ללא התרה. אך לא מצאתי רמז בדבריו שחולק על אדה"ז שזו חומרא בעלמא.
אכן עיינתי בינתיים בפסקי תשובות, ודבריו אינם מסתברים בעיני.
בפרט לאחר שעיינתי במג"א שציינת לי וראיתי שהוא מתיר לאפות ביו"ט דבר שע"פ המנהג איננו ראוי כלל אפילו לקטנים, וכ"ש וק"ו בנידו"ד.
בפרט יש לזכור, שלפני דור האינסטנט - נהגו אבותינו לבשל קטניות לילדים ביו"ט של פסח ואין פוצה פה ומצפצף.
בברכה המשולשת כתב:אבל שרויה שאני, הלא כן?
שכל עדות ומקהלות האשכנזים קבלו על עצמם ועל זרעם את איסור קטניות מן המנהג לגמרי, ואילו שרויה הוי רק מנהג קצת קהילות (ואדרבה יש הנוהגים בדווקא להקפיד לאכול שרויה, כידוע).
והא ראיה שא"א לעשות התרת נדרים על קטניות ואילו על שרויה אפשר.
ובכל מקרה, לכאורה לגבי לבשל קטניות ביו"ט של שש"פ הוי בעיה שהואיל, כפי שכבר כתבו לעיל. (ומה שחלק מעדות הספרדים לא נהגו כן, רק הוא ההיתר, וכאמור לעיל)
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:אבל שרויה שאני, הלא כן?
שכל עדות ומקהלות האשכנזים קבלו על עצמם ועל זרעם את איסור קטניות מן המנהג לגמרי, ואילו שרויה הוי רק מנהג קצת קהילות (ואדרבה יש הנוהגים בדווקא להקפיד לאכול שרויה, כידוע).
והא ראיה שא"א לעשות התרת נדרים על קטניות ואילו על שרויה אפשר.
ובכל מקרה, לכאורה לגבי לבשל קטניות ביו"ט של שש"פ הוי בעיה שהואיל, כפי שכבר כתבו לעיל. (ומה שחלק מעדות הספרדים לא נהגו כן, רק הוא ההיתר, וכאמור לעיל)
האם שרויה חמור מקטניות או קל ממנו - זה דיון ישן שהילכו בו נמושות לרוב...
עזריאל ברגר כתב:ולכל הנוטים להחמיר, אשמח אם תבארו לי מה החילוק בין קטניות לבין המבואר במג"א בסי' תנט ס"ק יג.
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:ולכל הנוטים להחמיר, אשמח אם תבארו לי מה החילוק בין קטניות לבין המבואר במג"א בסי' תנט ס"ק יג.
יעויין משנ"ב שם ס"ק לח, על עצם הנדון שם.
ואפילו לפי הסבר המג"א ברמ"א, שזה רק חומרא בעלמא ולכן מותר לאפותו, קטניות זה מנהג קבוע שקבלוהו כנדר וחמיר טפי.
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:ולכל הנוטים להחמיר, אשמח אם תבארו לי מה החילוק בין קטניות לבין המבואר במג"א בסי' תנט ס"ק יג.
יעויין משנ"ב שם ס"ק לח, על עצם הנדון שם.
ואפילו לפי הסבר המג"א ברמ"א, שזה רק חומרא בעלמא ולכן מותר לאפותו, קטניות זה מנהג קבוע שקבלוהו כנדר וחמיר טפי.
כלומר: המשנ"ב בשם האחרונים חולק על המג"א.
ואתה חולק על בעל התניא שצוטט לעיל כמגדיר את הקטניות בתור "חומרא בעלמא".
ועכשיו צריך להכריע במחלוקות האלו...
כתבן כתב:
אמיר כרמי כתב:כתבן כתב:
של מי הדרשה?
בברכה המשולשת כתב:אמיר כרמי כתב:כתבן כתב:
של מי הדרשה?
כתוב. הגאון רבי אברהם צבי הכהן שליט"א
אמיר כרמי כתב: איפה כתוב? לא ראיתי תודה על התשובה
בברכה המשולשת כתב:אמיר כרמי כתב: איפה כתוב? לא ראיתי תודה על התשובה
בסוף המסמך יש תכתובת לגבי הדרשה
נהר שלום כתב:מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון
עזריאל ברגר כתב:נהר שלום כתב:מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון
יישר כח.
לא זכיתי להבין ההוו"א לאסור קנית חמץ מגוי בשבת זו מדין מקח-וממכר, והצורך להתיר מדין "דרך אכילה" וכדו'.
שהרי מותר לכתחילה לקנות אוכל בשויו"ט!
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:נהר שלום כתב:מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון
יישר כח.
לא זכיתי להבין ההוו"א לאסור קנית חמץ מגוי בשבת זו מדין מקח-וממכר, והצורך להתיר מדין "דרך אכילה" וכדו'.
שהרי מותר לכתחילה לקנות אוכל בשויו"ט!
לא בדרך של מקח וממכר
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:נהר שלום כתב:מאמר מתוך ירחון האוצר האחרון
יישר כח.
לא זכיתי להבין ההוו"א לאסור קנית חמץ מגוי בשבת זו מדין מקח-וממכר, והצורך להתיר מדין "דרך אכילה" וכדו'.
שהרי מותר לכתחילה לקנות אוכל בשויו"ט!
לא בדרך של מקח וממכר
מה יותר "דרך מקח וממכר" - לגשת לחנות ולקנות תבלינים, או להוציא חבילת בייגלה מהארון שבתוך הבית?!
עזריאל ברגר כתב:א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.
א. ידעתי גם ידעתי, אך זו לא ההדרכה המוכרת לי בדרך כלל (וכמדומני שגם הרה"ג מחבר המאמר שליט"א לא ממליץ על זה כלל)
ב. לא בדרך מקח וממכר אלא בדרך שלוקח ואח"כ עושים חשבון, ולא כמו כאן שזה להוציא מרשות הגוי ממש.
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.
א. ידעתי גם ידעתי, אך זו לא ההדרכה המוכרת לי בדרך כלל (וכמדומני שגם הרה"ג מחבר המאמר שליט"א לא ממליץ על זה כלל)
ב. לא בדרך מקח וממכר אלא בדרך שלוקח ואח"כ עושים חשבון, ולא כמו כאן שזה להוציא מרשות הגוי ממש.
לרגל הקביעות דשנה זו, קראתי שוב את האשכול הזה, ולא הבנתי את החילוק שכתבת.
אשמח אם תסביר על איזה מקרה אתה מדבר, ואומר שהוא יותר חמור מאשר קניית תבלינים מהחנות, ומדוע אתה סבור כך.
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:א. אצלנו נוהגים לכתחילה למכור חמץ גמור גם בבית. ואדרבה: זה נותן יותר תוקף למכירה כולה.
ב. לקנות בחנות - מפורש בהלכות יו"ט שמותר, ואין חילוק (עקרוני) בין שבת ליו"ט בזה.
א. ידעתי גם ידעתי, אך זו לא ההדרכה המוכרת לי בדרך כלל (וכמדומני שגם הרה"ג מחבר המאמר שליט"א לא ממליץ על זה כלל)
ב. לא בדרך מקח וממכר אלא בדרך שלוקח ואח"כ עושים חשבון, ולא כמו כאן שזה להוציא מרשות הגוי ממש.
לרגל הקביעות דשנה זו, קראתי שוב את האשכול הזה, ולא הבנתי את החילוק שכתבת.
אשמח אם תסביר על איזה מקרה אתה מדבר, ואומר שהוא יותר חמור מאשר קניית תבלינים מהחנות, ומדוע אתה סבור כך.
הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב: הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.
במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב: הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.
במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!
חנות של זמנם, שהייתה דומה יותר למחסן מאשר חנות של ימינו, כך שלא ניכר כ"כ המקח וממכר.
ולענ"ד די בעצם החילוק בשביל להחמיר.
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב: הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.
במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!
חנות של זמנם, שהייתה דומה יותר למחסן מאשר חנות של ימינו, כך שלא ניכר כ"כ המקח וממכר.
ולענ"ד די בעצם החילוק בשביל להחמיר.
א. האם מחנות של זמננו אסור לקנות בשויו"ט?!
ב. האם הארון המכור לגוי נראה יותר "חנות" מחנויות של זמנם?!
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב: הדרך המותרת בחנות היא ללא הזכרת סכום מקח ולא פעולות רגילות של מסחר (וכמדומני שההיתר איננו תקף למקרים שנראים בהדיא כמקח וממכר)
ואילו כאן מדובר על להוציא מארון שהושכר לגוי, מוצר שנמכר לו.
ע"מ שזה לא יהיה מוגדר כגניבה, על כרחנו להגדיר זאת כעיסקה ממש.
וזה יותר דרך מקח וממכר.
במה זה יותר דרך מקח מאשר להוציא מהארון של החנות?!
ואפילו אם תמצא איזשהו חילוק - מהיכי תיתי להסתמך עליו להחמיר בזה?!
חנות של זמנם, שהייתה דומה יותר למחסן מאשר חנות של ימינו, כך שלא ניכר כ"כ המקח וממכר.
ולענ"ד די בעצם החילוק בשביל להחמיר.
א. האם מחנות של זמננו אסור לקנות בשויו"ט?!
ב. האם הארון המכור לגוי נראה יותר "חנות" מחנויות של זמנם?!
א. אינני יודע מה מורים בזה הלכה למעשה. אך לענ"ד בדר"כ אסור (לא במכולת יישובית או שכונתית)
ב. כן.
עזריאל ברגר כתב: א. אשמח לראות מקורות בנושא (ברור שבדרך כלל יהיה בזה סרך מלאכה גמורה (מדאורייתא או מדרבנן) כגון כיבוי מערכת האזעקה, אבל לא בזה עסקינן אלא בשאלת איסור מקח וממכר בלבד).
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב: א. אשמח לראות מקורות בנושא (ברור שבדרך כלל יהיה בזה סרך מלאכה גמורה (מדאורייתא או מדרבנן) כגון כיבוי מערכת האזעקה, אבל לא בזה עסקינן אלא בשאלת איסור מקח וממכר בלבד).
יעויין שש"כ, פרק כ"ט במהדורה החדשה (בישנה לא הובאה הסתייגות, אבל בחדשה יש, בהערה שם, בשם ספר יסודי ישורון ושו"ת חשב האפוד)
בברכה המשולשת כתב:ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)
א. אם חז"ל לא גזרו - אז אין איסור (בדומה לשאלת הפאה הנכרית ואכמ"ל).
ב. נכון. ואינני יודע מדוע השש"כ ציין אליו.
ג. אינו תח"י. עכ"פ יש לעיין במקורותיו.
ד. נכון. אבל שו"ע הרב יותר חשוב בעיני מאשר השש"כ וכל דעימיה, וראה בהמשך.
ה. אינני מבין דבריך.
אחזור על מה שכתבתי לעיל, ובהרחבה:
יש כמה סוגי גזרות שגזרו חז"ל, ולדוגמא:
א. שמא ישכח שהיום שבת ויבוא למלאכה גמורה.
ב. מפני שעושה מעשה חול.
ג. שמא יטעה העושה בעצמו לחשוב שאם זה מותר גם דברים אחרים מותרים (ובזה לפעמים הקילו לת"ח והחמירו לע"ה).
ד. מפני מראית העין שמא יחשבו הרואים שהוא עושה/יעשה מעשה אסור.
כל סברותיך היו יכולות להתאים אילו האוסרים קניה בחנות היו מדברים מצד האפשרויות א-ג דלעיל וכיו"ב.
אבל כאן האוסרים מדברים מצד סעיף ד, כלומר הם מסכימים שאין כאן שום חשש איסור מצד הלכות מקח וממכר בשבת, וכל החשש הוא שמא מי שרואהו נכנס לחנות יחשוב שהוא קונה באופן האסור בשבת.
ובנידון דידן - להוציא חמץ מתוך הארון המכור לגוי - אין שום מקום לחשד, ולכן אפילו האוסרים קניה בחנות - יודו שזה מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא שום פקפוק.
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)
א. אם חז"ל לא גזרו - אז אין איסור (בדומה לשאלת הפאה הנכרית ואכמ"ל).
ב. נכון. ואינני יודע מדוע השש"כ ציין אליו.
ג. אינו תח"י. עכ"פ יש לעיין במקורותיו.
ד. נכון. אבל שו"ע הרב יותר חשוב בעיני מאשר השש"כ וכל דעימיה, וראה בהמשך.
ה. אינני מבין דבריך.
אחזור על מה שכתבתי לעיל, ובהרחבה:
יש כמה סוגי גזרות שגזרו חז"ל, ולדוגמא:
א. שמא ישכח שהיום שבת ויבוא למלאכה גמורה.
ב. מפני שעושה מעשה חול.
ג. שמא יטעה העושה בעצמו לחשוב שאם זה מותר גם דברים אחרים מותרים (ובזה לפעמים הקילו לת"ח והחמירו לע"ה).
ד. מפני מראית העין שמא יחשבו הרואים שהוא עושה/יעשה מעשה אסור.
כל סברותיך היו יכולות להתאים אילו האוסרים קניה בחנות היו מדברים מצד האפשרויות א-ג דלעיל וכיו"ב.
אבל כאן האוסרים מדברים מצד סעיף ד, כלומר הם מסכימים שאין כאן שום חשש איסור מצד הלכות מקח וממכר בשבת, וכל החשש הוא שמא מי שרואהו נכנס לחנות יחשוב שהוא קונה באופן האסור בשבת.
ובנידון דידן - להוציא חמץ מתוך הארון המכור לגוי - אין שום מקום לחשד, ולכן אפילו האוסרים קניה בחנות - יודו שזה מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא שום פקפוק.
א. חז"ל לא גזרו על משהו אחר. על נדון חנויות זמננו לא מצאנו שלא גזרו.
ד. כאמור, הם לא מדברים על אותו נדון. (וגם אם כן היו, למי שאיננו מחסידי חב"ד, משקל הפוסקים שונה, כידוע).
ה. הרי האדם בו אנו עוסקים מכר חמץ גמור והשאירו בביתו, בהסתמך על השיטות המקלות. אז לכל הפחות שיתייחס לזה בעצמו כמכירה גמורה.
לגבי החלק השני- מדובר כאן בעצם איסור מקח וממכר, לא בגזירה חדשה. מה שהותר זה משהו אחר, כאמור.
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:ייש"כ.
א. צר לי, אך אינני מבין איך אפשר להתיר לקחת מחנות גדולה במציאות זמנינו. לא על זה מדובר בחז"ל בראשונים ובשו"ע וכמעט עד דורינו.
ב. הביאור הלכה מדבר על חנווני, לא על חנות, ויותר מסתבר שהכוונה בביתו, או בחנות שהיא כעין ביתו וכדו'.
ג. למיטב זכרוני יש בשש"כ שם גם הערת כוכבית (בין גוף ההלכה לבין ההערות) שבה נאמר שאין לפתוח את החנות בשבת.
ד. ממהלך דברי השש"כ נראה לי יותר שהוא נוטה לדעת האוסרים.
ה. נדו"ד חמיר טפי, כי זה ממש מקח וממכר, הפך המכירה שעשה האדם (ואפילו אם הוא סומך על השיטה המקילה ביותר שמותר לאדם פרטי למכור חמץ גמור ולהשאירו בביתו)
א. אם חז"ל לא גזרו - אז אין איסור (בדומה לשאלת הפאה הנכרית ואכמ"ל).
ב. נכון. ואינני יודע מדוע השש"כ ציין אליו.
ג. אינו תח"י. עכ"פ יש לעיין במקורותיו.
ד. נכון. אבל שו"ע הרב יותר חשוב בעיני מאשר השש"כ וכל דעימיה, וראה בהמשך.
ה. אינני מבין דבריך.
אחזור על מה שכתבתי לעיל, ובהרחבה:
יש כמה סוגי גזרות שגזרו חז"ל, ולדוגמא:
א. שמא ישכח שהיום שבת ויבוא למלאכה גמורה.
ב. מפני שעושה מעשה חול.
ג. שמא יטעה העושה בעצמו לחשוב שאם זה מותר גם דברים אחרים מותרים (ובזה לפעמים הקילו לת"ח והחמירו לע"ה).
ד. מפני מראית העין שמא יחשבו הרואים שהוא עושה/יעשה מעשה אסור.
כל סברותיך היו יכולות להתאים אילו האוסרים קניה בחנות היו מדברים מצד האפשרויות א-ג דלעיל וכיו"ב.
אבל כאן האוסרים מדברים מצד סעיף ד, כלומר הם מסכימים שאין כאן שום חשש איסור מצד הלכות מקח וממכר בשבת, וכל החשש הוא שמא מי שרואהו נכנס לחנות יחשוב שהוא קונה באופן האסור בשבת.
ובנידון דידן - להוציא חמץ מתוך הארון המכור לגוי - אין שום מקום לחשד, ולכן אפילו האוסרים קניה בחנות - יודו שזה מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא שום פקפוק.
א. חז"ל לא גזרו על משהו אחר. על נדון חנויות זמננו לא מצאנו שלא גזרו.
ד. כאמור, הם לא מדברים על אותו נדון. (וגם אם כן היו, למי שאיננו מחסידי חב"ד, משקל הפוסקים שונה, כידוע).
ה. הרי האדם בו אנו עוסקים מכר חמץ גמור והשאירו בביתו, בהסתמך על השיטות המקלות. אז לכל הפחות שיתייחס לזה בעצמו כמכירה גמורה.
לגבי החלק השני- מדובר כאן בעצם איסור מקח וממכר, לא בגזירה חדשה. מה שהותר זה משהו אחר, כאמור.
1. המשפט העיקרי בדבריך מתחילה ועד עתה הוא "לא מצאנו שלא גזרו".
וכמדומני שכאן נעוצה המחלוקת בינינו לגבי קניה בחנות רגילה:
האם כשאנחנו רואים בימינו דבר שנראה שחז"ל היו גוזרים עליו - עלינו להתנהג כאילו גזרו עליו, או שמה שגזרו גזרו ולא יותר?
ולדוגמא לגבי רכיבה על אופנים בשבת - אכן נוהגים להחמיר (אם כי ראיתי בקהילה חרדית מסוימת שרבים מקילים לילדים לרכב על אופנים).
2. כל זה רלוונטי רק לגבי דבר שכל רואיו אומרים שהוא עוסק במקח וממכר. אבל מי שמוציא דברים מארון (שמסומן כ"מכור לגוי") - אינני רואה מדוע תאמר שזה יותר מכירה מאשר קניה מחנות "של ימי חז"ל" וכיו"ב (ועכ"פ לא יותר מחנות שלפני 250 שנה שהתיר אדה"ז בשולחנו, ואולי המחמירים המאוחרים יותר אינם חולקים עליו אלא באמת סבורים כדבריך שיש חילוק בין סוגי החנויות).
3. לגבי ההתייחסות כמכירה גמורה - אני מתייחס לזה כמכירה מוחלטת, אך אני מודע לזה שהגוי מסכים למכור לי בחזרה אחרי פסח, כי כך נוח גם לו ולא רק לי.
בברכה המשולשת כתב:ייש"כ על הבירור הנאה!
1. אה"נ, רק שלענ"ד כאן זה חמיר טפי, בגלל דברי הרמב"ן (המובאים בשש"כ שם) שיש כאן איסור דאורייתא.
2. כי זה באמת מקח וממכר, לא רק נראה כן. כי אחרת יש בעיה בתוקף המכירה (אפילו דעה המקילה ביותר)
3. אבל זה בדיוק מקח וממכר בשבת!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 38 אורחים