הודעהעל ידי היא שיחתי » ד' יולי 13, 2011 9:51 am
הועתק מהיכן שהוא
מאמר ב'המבשר קהילות' נגד נוהג חגיגות 'בת מצווה'
'מצווה שהזמן גרמא' / דוד נחמן רוטנר
תופעת חגיגות 'בת מצוה' הנפוצה בחוגים המודרניים, עדיין לא כבשה מסילות בבתי המוני בני ישראל הנאמנים לה' ולתורתו. אבל אם כלפי טעות בלימוד אמרו ז"ל שבשתא כיון דעל על - בודאי שבעניינים שבהנהגות, שבהן דעתם של בני אדם נוטה להיגרר אחר סביבתם, על אחת כמה וכמה שהנהגה משובשת עלולה למצוא קן בלבבות; מה גם בחגיגה לילדים שעדיין שבויים בתאוות הקנאה, ובפרט לבנות שבנוסף לגילן הצעיר גם דעתן קלה - הרי שלפנינו מרשם בדוק להיגרר אחר כל הבל.
המדהים הוא, שכל עיקרו של נוהג זה הוא בן 60 שנה בלבד! כפי שכתב הגרא"ח נאה במאמרו (המודיע, ערש"ק עקב, שנת תשי"ב) תחת הכותרת "חיקוי לבר מצוה": "מנהג חדש התחיל להתפשט באה"ק לעשות בת מצוה לילדה בת י"ב שנה, מזמינים כל המכירים גברים וגברות ועושין חגיגה גדולה... המנהג הזה צמח על רקע מנות המגדנות והסוכריות שהממשלה נותנת לחגיגות, ומרצונם שלא לוותר על המנות נתפשט המנהג...".
ולמי שאינו יודע במה מדובר, רק נספר שבאותה תקופה שררה בארצנו 'תקופת הצנע', אז קצבו לכל נפש מנת אוכל מדודה לכל יום, שכללה מצרכי מזון בסיסיים, וכן היתה הקצבה מיוחדת לצורך חגיגות. 'המוח היהודי' המציא אפוא פטנט לקבל מנות של מגדנות - לצרכי חגיגת 'בת מצוה', והשלטונות החילוניים 'אימצו' את ההמצאה, שכן "יש בה ריח של שיווי זכויות לנשים" (כלשון הגרא"ח נאה במאמרו שם).
גם פוסק הדור מרן בעל ה'אגרות משה', שנשאל האם לערוך חגיגת בת מצוה בבית כנסת, נענה (ח"א סי' קד): "ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא, וכ"ש שהמקור בא מהרפורמער והקונסערוואטעווער". כמובן שאין כוונתו לכך שאת עצם החגיגה הנהיגו הרפורמים, אלא שעריכת החגיגה בבית הכנסת - היא ממקור רפורמי-קונסרבטיבי.
אמנם כבר לפני 100 שנים - בתקופתו של ה'בן איש חי' (נלב"ע י"ג אלול תרס"ט) החלה התופעה אצל פשוטי העם שרצו לחגוג איזו חגיגה 'שוויונית' לבנות, כפי שאנו מוצאים בתשובתו (ח"ב סי' רכ"ה אות י"א) לאלו ה"חפצים להנהיג איזה סדר ושמחה בבנות שנעשו בנות מצוה". אחרי שכותב מפורשות ש"לא נהגו סעודה", הוא מעניק עצה "שתלבש בגד חדש ותברך עליו שהחיינו...".
בדרך אגב כותב הגאון מבגדד (שם), שבמשפחתם נהגו לחגוג לילדים את כל ימי ההולדת, אבל לא רק לבנות אלא גם לבנים, ולאו דוקא את יום ההולדת השנים עשר, אלא בכל שנה ושנה.
המבשר- קהילות, י' תמוז תשע"א