בן אדם כתב:אוצר החכמה כתב:אתה מוזמן להסביר את השאלה הטובה ונדון עליה.
אני לא הבנתי אותה.
מנהגי יוצאי ליטא השתנו בהרבה באר"י, בעקבות העלייה של תלמידי הגר"א שראו בזה יכולת ואפשרות למימוש שיטת הגר"א נגד מנהגים שונים, כנראה בגלל שהיישוב היהודי-אשכנזי היה מספיק קטן ובתחילת התפתחותה, ומצאו בה מקום להתגדר בה ולשנות כמה וכמה מנהגים שהיה מקובל בכל תפוצות ישראל ולא היה רוח הגר"א נוחה הימנו. הרשימה ארוכה מאוד, אבל כמה דוגמאות קטנות - א' ברכת כהנים כל יום, ב' אי אמירת ברוך ה' לעולם בתפילת ערבית, .
אוצר החכמה כתב:ספרדים הם לא סופרים כתפוצות ישראל....
אוצר החכמה כתב:אתה שואל אותי. כל הספר שרשי מנהג אשכנז בא להגיד על מנהגי יהודי גרמניה שהיו שונים ממנהגי יהודי פולין וגליציא וליטא.
אבל גם בלי הספר הזה כל הפוסקים מלאים בהבדלי מנהגים.
אני יכול לשאול גם איך נוצר ספרדים ואשכנזים באותה מידה.
משולש כתב:חול קרייש - אין פוסק שביטל.
[/list]
סעדיה כתב:משולש כתב:חול קרייש - אין פוסק שביטל.
[/list]
עדיין נהוג בכל תפוצות ישראל???
המעיין כתב:משולש הפתעת אותי. רציתי לקנות שרשי מנהג אשכנז ומתברר שאין בכלל כזה דבר. כל העסק מילה פה מילה שם.
משולש כתב:אוצר החכמה כתב:אתה שואל אותי. כל הספר שרשי מנהג אשכנז בא להגיד על מנהגי יהודי גרמניה שהיו שונים ממנהגי יהודי פולין וגליציא וליטא.
אבל גם בלי הספר הזה כל הפוסקים מלאים בהבדלי מנהגים.
אני יכול לשאול גם איך נוצר ספרדים ואשכנזים באותה מידה.
בא ניתי ספר ונחזי. האם בשרשי מ"א מצאנו שגדולי ישראל שינו מנהג משמעותי נגד מנהג כל האשכנזים. (אני מבקש שדיונים לגופם של נושאי הרשימה יידונו באשכולות נפרדים שייועדו להם).
רשימת הנושאים בשרשי מ"א:עניית קדושה - שיבוש (האריז"ל אומר לומר נקדש בלחש וההמון אמרוהו בקול. אגב, כאן הגר"א מתאים למנהג הישן ולא למנהג המשובש וחסר המקור, וכמובן שלא קיבלו דעתו).
אחד הוא אלקינו - תוספת מילה אחת אינה משמעותית.
וישמחו בך/וינוחו בו - הבדלי מסורות עתיקות.
גואלנו - הבדלי מסורות עתיקות.
טלית לכבוד צבור - לא מובא פוסק שביטל.
כבוד ספר תורה - אין פוסק שביטל.
הגיית החולם - הבדלי מסורות (והגר"א מתאים לישן ולא קיבלוהו).
הלל בליל פסח - מנהג ספרדים שאומץ ע"י חסידים (הגר"א סתם כאשכנזים, ולא קיבלוהו).
סדר תקיעות דמעומד - ר"ת חלק על הגאונים ובכל מזרח אירופה נהגו כמותו עד החסידות.
צליל השברים והתרועה - מסורות עתיקות.
שהחיינו במגילה דיום - מחלוקת ישנה.
שהחיינו בברית מילה - אימוץ מנהגי ספרדים בא"י.
שבת יציאת יולדת - אין פוסק שביטל.
חול קרייש - אין פוסק שביטל.
כפילת ה' אלקיכם אמת - שינוי ע"פ האריז"ל כמדומני.
נט"י קודם קידוש - מחלוקת ישנה.
הכרזת שאלת גשמים - אין פוסק שביטל.
מפה של ספר תורה- אין פוסק שביטל.
ספר אפטרתא/נביאים - שינוי ע"פ הגר"א.
חלאקא - מנהג ספרדי שאומץ ע"י חסידים בדור האחרון ומשם לאשכנזים.
תיקון ליל שבועות - אינו מנהג קדום.
זמר לחתן - אינו מנהג קדום.
חופת טלית - לא ידוע אם בכלל נהג בפולין ומזרח אירופה אי פעם.
חופת מיין - כנ"ל.
למה זה לא ברור? איך אפשר להסביר את הגר"א אחרת, כמו התימנים?בברכה המשולשת כתב:הגיית החולם- לדעת הרבש"ה שליט"א דעת אדוננו הגר"א היא כן, אך אין זה ברור כלל.
אוצר החכמה כתב:מה שלא מוצא חן בעיניכם זה התנהגותו של הגר"א שחלק על הקודמים לו. בסדר.
כיון שהעיקר הוא שבדיעבד כשר בכל ענין וא"א לעשותה סתומה לדברי הכל, יש להחזיק בהמנהג הזה כדי שלא להוציא לעז על הראשונים וכ"כ המ"א בשם הל"ח אבל מדברי הלבוש והגר"א משמע שיותר טוב לעשות כמה שכתוב בשו"ע:
וכן נהגו - ובל"ח כתב ולי נראה שהמברך תע"ב וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח וא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה [ואף דבפמ"ג משמע דנוכל לסמוך על המנהג הזה שלא לברך עכ"פ נראה פשוט בהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך לא הפסיד]:
פשט המנהג וכו' - ובביאור הגר"א הסכים להלכה לדעה האחרונה.
ולפי שאין לזוז מהמנהג נכון להדר אם אומר ביחיד לאמר בניגון וטעמים כקורא פסוקים וכ"כ הפמ"ג בשם הלבוש שטוב להדר בזה:
והמנהג הנכון כמו שכתב השו"ע כי עמו נמשכו האחרונים וכן נהג הגר"א. ומ"מ המנהג בימינו שאומרים הקהל ג"כ נקדש.
וכן דעת הט"ז ומ"א שאין לשנות ממנהג זה וכן נהגו העולם (ואפילו להגר"א דסובר דהעיקר כהמחבר דתמיד על שמאל מ"מ אם מתפלל בביהמ"ד והעולם נוהגין כהרמ"א מ"מ אסור לשנות משום לא תתגודדו).
ועל פה"ג [חותם] ועל הפירות - במ"א מצדד שלא לומר רק ועל הפירות וכן משמע בביאור הגר"א. ומנהג העולם כהשו"ע.
אין דוחין פרשת השבוע - דהוא תדיר ואין חשוב תענית שלא נתפשט בכל ישראל לדחות פרשת השבוע. ועיין בא"ר שהביא בשם מלבושי יום טוב שדעתו לדינא להורות כהטור וכדעת רב שר שלום דדוחין פרשת השבוע וקורין ויחל אלא דמ"מ כיון שנהגו כן אין לשנות המנהג. ועיין בביאור הגר"א שדעתו ג"כ לדינא כהמלבושי יום טוב ותמה על הרמ"א עי"ש. אמנם בא"ר מצדד להורות כהרמ"א שכן נמצא באגודה בשם רבותיו עי"ש. ומ"מ בדיעבד אם התחילו לקרות פרשת ויחל אין לחזור כנלענ"ד:
ומכל מקום נראה לי דאם עשה כדעת הגר"א שהתחיל איש באמצע העמוד, אף שהוא שלא כמנהג העולם בזה, אין להקפיד בזה בדיעבד ומותר לקרות ולברך עליה, אחרי שדעת הגר"א לעשות כן לכתחלה, ובפתחי עולם כתב שכן הוא גם כן דעת החתם סופר חלק אורח חיים סימן קפ"ט וסימן ק"ץ:
בן אדם כתב:אנסה לבאר קצת את הקושי - שיש לי בזה.
חז"ל קבעו, שכל הלכה שהיא רופפת, צא וראה מה הציבור נוהג, ונהוג. דוגמא לכך מצינו בפסחים סו. בער"פ שחל להיות בשבת.
על סמך דברי חז"ל אלו המחשיבים את המנהג של עמא דבר, מצינו ברוב הראשונים [בדר"כ רבותינו שבצרפת ואשכנז] שניסו ליישב את המנהג באופן שיתאים את ההלכה המקורית, לפעמים זה היה דורש התאמצות ודוחקים, ובכל זאת לא ביטלו הראשונים - ברובם - את המנהג הנהוג בעקבות המקורות התלמודיים, למרות העובדה שעל פי המקורות עצמם לא היינו מעלים הכרעה כזו על דעתנו.
רבינו הגר"א דרך אחרת היה עמו, במקום אשר לפי הפשט הפשוט בדברי התלמוד היה מתכחש עפ המנהג, לא היה חש להמנהג כל עיקר, ולדעתו המנהג בטעות יסודה ויש לעקרו.
אלא שבעוד שבליטא עצמה לא שינו מהמנהג למרות דעת הגר"א, לעומת זאת תלמידי הגר"א שעלו לארץ מימשו את דעתו להלכה ולמעשה, ומכאן נוצרה כל ההבדלים בין מנהגי אשכנז שבאר"י למנהגי אשכנז בחו"ל.
וכאן נשאלת השאלה, הרי במקומות אלו שיש לנו התייחסות מפורשת מהגר"א הרי אנו הולכים בעקבות פסיקותיו וביטלנו המנהג הקדום, מאידך גיסא במקומות אשר אין לנו התייחסות מפורשת מהגר"א - על אף שידענו בבירור שגם במקומות אלו היה הגר"א פוסק נגד המנהג, בדברים אלו נשארה המנהג על מקומה.
איש_ספר כתב:רבש"ה באחד מפולמוסיו כותב שפלוני מבני אשכנז שעמד על כך שגם באשכנז השתנו מנהגים, ליבו נשברו בקרבו וחמרמרו מעיו, ואז החליט לדבוק במנהגי... תימן.
אוצר החכמה כתב:ב. גם במשך הדורות היו בזה הרבה שינויים היו שהצדיקו את המנהג והיו ששינו אותו.
ובאופן כללי נכונים על העניין דברי איש ספר שהצפייה המודרנית שלכל דבר יהיו כללים היא הטעות כאן. והפוסקים נהגו לפי שיקול דעתם וליבם לעתים חשבו שאין מקום כלל למנהג ולפעמים שינו אותו לפי שיעור מה שחשבו את טענתם לצודקת.
ג. אני לא חושב שההבדל העיקרי בין דעת הגר"א לדעת פוסקים אחרים הוא ביחס למנהג אלא בעיקר בשאלה של מקור הפסיקה שאחרים ראו את עיקר מקור הפסיקה בדברי הראשונים והפוסקים והגר"א חלק עליהם במקום שנראה לו אחרת מהש"ס. (זה לא שאחרים לא עשו כך והרבה רק הגר"א היה יותר תקיף בעניין).
אוצר החכמה כתב:אבל העיקר הוא שהסיפור שאתה מספר בסופו של דבר הוא הפוך מכל הטענה שטענו כאן עד כאן. והוא די נכון. כל עוד שהיו תלמידי הגר"א במקום בו היה המנהג מבוסס לא רצו או לא יכלו לשנות. כאשר באו לארץ ונתקלו במנהגי הספרדים ובעצם גיבשו מנהג חדש כי כך קורה בדרך כלל במעברים היה קל להם הרבה יותר לנהוג את מה שחשבו על פי דין כחשוב מאשר בליטא וזה מה שקרה.
אוצר החכמה כתב:למה לא נצמדו בדיוק לכל דברי הגר"א. לדעתי התשובה האמתית היא כי כך מתגבשים מנהגים. שלא כמו שנוח לנו לחשוב לא יושבים ומחליטים על כל דבר מה ננהג. הציבור מתנהג ומדי פעם מתעוררת שאלה ואז מחליטים לנהוג באופן מסויים ולפעמים אף אחד לא שואל והציבור כבר נוהג כמו שהיה רגיל. לפעמים הרב מצליח לשכנע את הציבור לעשות כדעתו ולפעמים לא (כמו שקרה להגר"א בעצמו) ובסופו של דבר נוצר מנהג שמורכב מהמנהגים הישנים ממנהגי השכנים (הספרדים) ומפסקי הרבנים.
כח הטענה כתב:למה זה לא ברור? איך אפשר להסביר את הגר"א אחרת, כמו התימנים?בברכה המשולשת כתב:הגיית החולם- לדעת הרבש"ה שליט"א דעת אדוננו הגר"א היא כן, אך אין זה ברור כלל.
חזן הכנסת כתב:א. בקהילות ליטאיות כאן בא"י מקפידים על דעת הגר"א שלא להניח שום פרחים בשבועות משום דרכי אמורי.
ולכאורה קשה מה השייכות לדרכי אמורי, והרי אין איסור דרכי אמורי אלא בחוקים של אמונות תפלות שהם עושים ולא על סתם פרחים שעשויים לכבוד ולנוי.
ואת"ל שיש ענין להיבדל מדרכי הגויים כמו שאמרו לגבי ערקתא דמסאנא, והרי זה אינו אלא כשהוא נראה לבוש כמו גוי, אבל כאן העצים שמניחים בעצרת אינם דומים כלל לעצי אשוח שמניחים בחגיהם.
ב. ועוד שהרי לא אסר הגר"א אלא להניח עצים אבל פרחים בעלמא לא.
בן אדם כתב:לא כל כך הבנתי את ההבנה שלך בחילוק שבין הגר"א ושאר הראשונים והפוסקים, הראשונים מעולם לא המציאו הלכות יתר ממה שנזכר בתלמוד, כל דברי הראשונים מבוססים על דברי הגמ', כך שגם אם פוסק כזה או אחר ימצא מקורו בדברי הראשונים, הרי גם דברי הראשונים מבוססים על דברי הגמ' ושורשם אחד. כל ההבדל היא במקום שאין לנו מקור הלכתי מהמקורות בדברי חז"ל בתלמוד בבלי וירושלמי, או שיש לנו מקור הלכתי בדברי חז"ל הנוגד את המנהג.
זה שמצאנו בדברי הראשונים שנתנו תוקף גדול למנהג שנתפשט, דבר זה אינו צריך לפנים, וידועים אף דברי רב האי גאון שגדול תוקפו וכחו של המנהג יותר מהלכה מפורשת המובא בתלמוד, כיון שגם סמכותו של התלמוד באה מכח זה שכלל ישראל קיבלוה ונהגו לפסוק על פיו, וא"כ במקום שלא קיבלו את דעת התלמוד אין לדבריהם כל תוקף. מאידך כל הראשונים במקום שהמנהג וההלכה התכחשו זב"ז ניסו בכל כוחם ודוחקם ליישב את המנהג באופן שיתאים לההלכה המפורשת, כך לדוגמא במנהג הדלקת נרות בפנים שלא בשעת הסכנה שהראשונים תמהו על זה, ובכ"ז לא עלתה על דעתם לשנות המנהג הקדום, וניסו בכל מיני דוחקים ליישב המנהג.
מאידך גיסא, לא מצינו בשום מקום שהגר"א נתן חשיבות למהג כלשהי במקום שאין לה סמך בתלמוד, וכ"ש במקום שהיא נוגד את ההלכה המובנת באופן פשטני בלא דוחקים מיותרים.אוצר החכמה כתב:אבל העיקר הוא שהסיפור שאתה מספר בסופו של דבר הוא הפוך מכל הטענה שטענו כאן עד כאן. והוא די נכון. כל עוד שהיו תלמידי הגר"א במקום בו היה המנהג מבוסס לא רצו או לא יכלו לשנות. כאשר באו לארץ ונתקלו במנהגי הספרדים ובעצם גיבשו מנהג חדש כי כך קורה בדרך כלל במעברים היה קל להם הרבה יותר לנהוג את מה שחשבו על פי דין כחשוב מאשר בליטא וזה מה שקרה.
אכן אין ספק שזה היה סיבת שינוי המנהגים, דוגמא לכך תמצא לגבי אי אמירת ברוך ה' לעולם בתפילת ערבית, שבביאור הגר"א כתב שדעת רשב"ם ורמב"ן עיקר - כמובא בתלמידי רבנו יונה עמ"ס ברכות שהרמב"ן ס"ל שאין לאומרו. מאידך במעשה רב מביא כך: "ברוך ה' לעולם אמן ואמן ... הוא עצמו לא היה אומר כלל לא ברוך ה' כו' ... כדי לסמוך גאולה לתפלה, אבל הצבור שאצלו והש"ץ היו אומרים". דהיינו שעל אף פסיקותיו של הגר"א שחלק על המנהג, לא חדר המנהג אף לבית מדרשו שלו ולתלמידיו הקרובים אליו, ובשעה שכולם אמרו ברוך ה' לעולם נהג הגר"א לשתוק. מאידך משעה שעלו התלמידים ארצה מצאו מקום להתגדר בה ולממש את פסקי הגר"א.אוצר החכמה כתב:למה לא נצמדו בדיוק לכל דברי הגר"א. לדעתי התשובה האמתית היא כי כך מתגבשים מנהגים. שלא כמו שנוח לנו לחשוב לא יושבים ומחליטים על כל דבר מה ננהג. הציבור מתנהג ומדי פעם מתעוררת שאלה ואז מחליטים לנהוג באופן מסויים ולפעמים אף אחד לא שואל והציבור כבר נוהג כמו שהיה רגיל. לפעמים הרב מצליח לשכנע את הציבור לעשות כדעתו ולפעמים לא (כמו שקרה להגר"א בעצמו) ובסופו של דבר נוצר מנהג שמורכב מהמנהגים הישנים ממנהגי השכנים (הספרדים) ומפסקי הרבנים.
אני לא בטוח שלא נצמדו לשיטתו בכל מקום בתחילת היישוב בארץ, מדובר בדברים שהשתרשו אח"כ אצל הליטאים בהשפעת החסידים והספרדים ולא היו נוהגים כן בתחילה.
אכן אפשר לומר כדבריך, כיון שרק בתחילת העלייה והיישוב היה קל לשנות המנהג ולאמץ את דעת הגר"א למעשה, אך כהיום שכבר נשתרשה כל מיני מנהגים, אע"פ שהוא נגד דעת הגר"א אין לנו יכולת לשנות המנהג. אלא שבכל אופן נוצר כאן קצת סתירה במנהגינו, שמחד גיסא אין אנו סומכים על המנהג הקדום במקום שהוא נוגד את ההלכה התלמודית, מאידך במקומות רבים אנחנו מקיימים את המנהגים השונים אף ללא מקור תלמודי, על אף שבשורשם ויסודם טעם אחד לשניהם.
אוצר החכמה כתב:אני חושב שאתה צודק. זה מה שטענתי מקודם שההבדל העיקרי הוא לאו דווקא ביחס למנהג אלא בזה.
אוצר החכמה כתב:אני חושב שאתה צודק. זה מה שטענתי מקודם שההבדל העיקרי הוא לאו דווקא ביחס למנהג אלא בזה.
אוצר החכמה כתב:שאלת גם קודם וזה לא מובן לי מה אתה שואל. מדובר פה בגישה. האם כשאנו באים לברר שאלה עיקר הראיות שאנו מחפשים הם מהגמרא או מהראשונים והפוסקים.
בן אדם כתב:אוצר החכמה כתב:שאלת גם קודם וזה לא מובן לי מה אתה שואל. מדובר פה בגישה. האם כשאנו באים לברר שאלה עיקר הראיות שאנו מחפשים הם מהגמרא או מהראשונים והפוסקים.
אי משום הא, אין כאן הבדל אמיתי אלא הבדל לשוני, דהיינו שבמקום ששאר הפוסקים יציינו ויביאו ראיה מזה שהתוס' או הרמב"ם כתבו כן, יביא הגר"א את המקור החזל"י של התוס' והרמב"ם. עכ"פ כל זה לא קשור לענייננו, מדובר בגישה שרואים לא פעם ולא פעמיים בשיטת הגר"א, שמה שהראשונים ניסו ליישב את המנהג באופן שמדברי חז"ל לא משמע כן, במקומות אלו לא ס"ל להגר"א לקבלו ולאמץ מנהגים אלו, אלא לסמוך על דברי חז"ל על אף שזה סותר את המנהג. אפשר להביא הרבה דוגמאות לכך.
לא מצאתי שם בירור דעת הגר"א (והאריכות שדן שם רובו ככולו הובא כאן בפורום בעבר ונדחה בדברי טעם).בברכה המשולשת כתב:כח הטענה כתב:למה זה לא ברור? איך אפשר להסביר את הגר"א אחרת, כמו התימנים?בברכה המשולשת כתב:הגיית החולם- לדעת הרבש"ה שליט"א דעת אדוננו הגר"א היא כן, אך אין זה ברור כלל.
לעיל הפניתי לספר שפת אמת לרה"ג ב"צ הכהן זצ"ל שהאריך בכל עניין החולם ודן גם בבירור דעת אדוננו הגר"א
בברכה המשולשת כתב:בן אדם כתב:אוצר החכמה כתב:שאלת גם קודם וזה לא מובן לי מה אתה שואל. מדובר פה בגישה. האם כשאנו באים לברר שאלה עיקר הראיות שאנו מחפשים הם מהגמרא או מהראשונים והפוסקים.
אי משום הא, אין כאן הבדל אמיתי אלא הבדל לשוני, דהיינו שבמקום ששאר הפוסקים יציינו ויביאו ראיה מזה שהתוס' או הרמב"ם כתבו כן, יביא הגר"א את המקור החזל"י של התוס' והרמב"ם. עכ"פ כל זה לא קשור לענייננו, מדובר בגישה שרואים לא פעם ולא פעמיים בשיטת הגר"א, שמה שהראשונים ניסו ליישב את המנהג באופן שמדברי חז"ל לא משמע כן, במקומות אלו לא ס"ל להגר"א לקבלו ולאמץ מנהגים אלו, אלא לסמוך על דברי חז"ל על אף שזה סותר את המנהג. אפשר להביא הרבה דוגמאות לכך.
כל הראשונים?
כח הטענה כתב:לא מצאתי שם בירור דעת הגר"א (והאריכות שדן שם רובו ככולו הובא כאן בפורום בעבר ונדחה בדברי טעם).בברכה המשולשת כתב: לעיל הפניתי לספר שפת אמת לרה"ג ב"צ הכהן זצ"ל שהאריך בכל עניין החולם ודן גם בבירור דעת אדוננו הגר"א
בן אדם כתב:בברכה המשולשת כתב: כל הראשונים?
נכון, לא כל הראשונים, בעיקר רבותינו שבאשכנז צרפת ואיטליה.
עיקר כוונתי היה ביחס לשאר הפוסקים - האחרונים. לא מצינו שהם ביטלו מנהגים קדומים שמקורם מאז ימי הראשונים, וכלשון המג"א "אמרינן מנהג עוקר הלכה דודאי כך קיבלו אבותינו איש מפי איש".
בן אדם כתב:בעיקר רבותינו שבאשכנז צרפת ואיטליה.
הנה הנוסח המדויק של האבודרהם:משולש כתב: אם הכוונה לאפוקי ספרד, נ"ל שמכיוון שמנהגם מלכתחילה היה לא מוסמך כל כך (וכמו שהאבודרהם מספר על עצמו שרצה לעשות מניין תיבות וכשראה את הבלגן בנוסחאות ספרד החליט לרדת מזה ולהכריע שאין עניין במספר תיבות).
יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל ברכה וברכה משמונה עשרה והביאו פסוקים על כל ברכה מעניניה שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה וכן עשיתי אני בראשונה מנין כזה. ואחר כך נראה לי שאין לו יסוד ולא שורש כי לא תמצא מקום בעולם שאומר שמנה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה אלא יש מוסיפין תיבות ויש גורעין ואם כן המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו. ולמה נטריח על הסופרים לכתבו.
משולש כתב:תודה רבה.
מה לעשות שאנו יודעים שהנוסח באשכנז היה כמעט אחיד לחלוטין בכל הקהילות, (ועד כמה שזכור לי גם נוסח צרפת היה די אחיד לעצמו).
ושמא האבודרהם לא עבר לבדוק את כל קהילות אשכנז. (וספרד היא מספיק גדולה וכוללת מספיק מדינות (כשבע או שמונה לפחות) בשביל לכנות אותה "כל העולם").
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 397 אורחים