בחושךאור1 כתב:1. כיצד קוראים/נקרא לשיטה זו?
2. מה מקורה, מי החל בה ומה מטרתה?
3. האם פירוש זה יוכל להיות לאמיתה של תורה? (אני מניח, מכך שהלכו בשיטה זו, שכן אך איני מבין...)
4. האם מקיימים בלימוד ווארט כזה מצוות תלמוד תורה? (כנ"ל)
5. האם יש מקורות נוספים בנושא זה?
ישבב הסופר כתב:מה פשר השם "בעל החילוקים"? למה זה ההגדרה לשיטה זו?
ישבב הסופר כתב:יש לציין שהרבה לא הניחו שיטה זו עד לאחרונה, וכדברי הרב עשוי לנחת. לדוגמא, ה'כלי חמדה' מרבה לדרוש בצורה זו.
קורה:
סנהדרין דף י"ט:
תניא אמרו לו לר' יהודה נשים הראויות לו מבית המלך ומאי נינהו מירב ומיכל שאלו תלמידיו את ר' יוסי היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן אמר להן מיכל אחר מיתת מירב נשאה ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב שנאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים מאי תלמודא אמר רב פפא מיכל אשתי ולא מירב אשתי מאי קידושי טעות דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו' אזל קטליה אמר לו מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה אינה מקודשת אזל יהבה לעדריאל דכתיב ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו' א"ל אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים אזל אייתי ליה א"ל מלוה ופרוטה אית לך גבאי שאול סבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ואיבעית אימא דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה שאול סבר לא חזו ולא מידי ודוד סבר חזו לכלבי ושונרי ע"כ.
כמובן שיש הבדל ופער ענק בין מחלוקת שאול ודוד במלוה ופרוטה, ובין להסביר מחלוקת יעקב ולבן ב'יש ברירה או אין ברירה'. אני רק מביא דוגמא מהגמרא שהסבירו סיפור דברים במחלוקת תורנית. בעל השפע חיים מקלויזנבורג זצ"ל נהג לדרוש בסגנון הזה. (ואמרתי פעם בבדיחותא שאולי ניתן להסביר המחלוקת בין שני בניו, שבאמת נחלקו בסוגיית "האחין שחלקו".)
אוצר החכמה כתב:קורה:
סנהדרין דף י"ט:
תניא אמרו לו לר' יהודה נשים הראויות לו מבית המלך ומאי נינהו מירב ומיכל שאלו תלמידיו את ר' יוסי היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן אמר להן מיכל אחר מיתת מירב נשאה ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב שנאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים מאי תלמודא אמר רב פפא מיכל אשתי ולא מירב אשתי מאי קידושי טעות דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו' אזל קטליה אמר לו מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה אינה מקודשת אזל יהבה לעדריאל דכתיב ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו' א"ל אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים אזל אייתי ליה א"ל מלוה ופרוטה אית לך גבאי שאול סבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ואיבעית אימא דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה שאול סבר לא חזו ולא מידי ודוד סבר חזו לכלבי ושונרי ע"כ.
כמובן שיש הבדל ופער ענק בין מחלוקת שאול ודוד במלוה ופרוטה, ובין להסביר מחלוקת יעקב ולבן ב'יש ברירה או אין ברירה'. אני רק מביא דוגמא מהגמרא שהסבירו סיפור דברים במחלוקת תורנית. בעל השפע חיים מקלויזנבורג זצ"ל נהג לדרוש בסגנון הזה. (ואמרתי פעם בבדיחותא שאולי ניתן להסביר המחלוקת בין שני בניו, שבאמת נחלקו בסוגיית "האחין שחלקו".)
אני ממש מתפלא על הדמיון
בכל הדוגמאות שנתנו זה דרך דרוש, ויש לבאר את העניין בקשר בין פנימיות התורה להלכה.
אבל כאן זה בדיוק היתה המחלוקת בין דוד לשאול, כמו כל מחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד.
ופה מצאתי לי מקום להרחיב הדיבור מה שאלצוני הנה, השל"ה וכל גדולי ישראל צווחים כי כרוכי' על החילוקים הנהוגים בבעלי ישיבה ואומרים שהם מבלי עולם. והנה דבר זה נתפשט מאוד בכל תפוצות ישראל וחלילה לנו לחשוב כן על צדיקים וטובים קדמונינו שהנחילנו לנו ירחי שוא ומשאות מדוחים ח"ו, ואיך לא סקלום אנשי דורם כשהתחילו לקלקל בחילוקים. לכן אומר אני כי החילוקים דרכם בקודש וממעיין קודש יצאו, אלא שנתקלקל באורך הזמן. וטרם כל נחקור על שם זה חילוק, מה שמו מה תאמר? אבל הוי יודע כי עיקור שימוש התלמידים אצל רבם הוא לדמות מילתא למילתא. וזה לשון הרא"ש הובא ב"י בד"ה בי"ד סי' רמ"ב וז"ל: וי"ל עכשיו נמי אין כל מעשה בא בגמרא, אלא שמדמה מילתא למילתא, ואיכא למיחש שמדמה מה שאינו דומה עכ"ל הב"י שם. ועל זה נהגו במדינת האלו אם אדם מחדש דבר אומרים (גליי"ך או אונגליי"ך), פי' דומה או אינו דומה, שהדמיון עולה יפה או אינו עולה יפה. ולהיות הסברות עמוקות ודקות כחוט השערה לחלק בין זה לזה, ויתורצו כמה קושיות על ידי שיודע לחלק בין זה לזה, לכן מה שיהיה בעיני התלמידים דומים זה לזה יבוא רבם וחקרו שאין זה דומה, ומראה להתלמידים הסדק שבין זה לזה, וזה הוא החילוק שהיה הרב מראה להתלמידים החילוק וההפרש שבין סברא לסברא, מה שהי' נראה להם במושכל הראשון דומים זה לזה, ומזה למדו דרך האמת להוראה. אך בעו"ה נתקלקלו הדורות, ואדרבא החליפו הנ"ל בפלפולים חריפים ומשוננים ואינם משגיחים אי דומה או אינו דומה, רק שיהיה חריף וחדוד או לשיטתו, אעפ"י שאם נעיין היטב אין זה שיטתו, והחילוק רב ביניהם.
נראה ביאור כוונתו של הרב אוצה"ח
לגמ' הייתה קבלה מדור דור עד דוד ושאול שבזה נחלקו
מה שקשה לומר על הלבוש שהייתה לו קבלה עד יוצאי מצריים מדוע המצרים כעסו
איש_ספר כתב:חשבתי שיהיה אפשר לסמוך על אחרים, ופלא על השתיקה בזה:
א. אין שום קשר בין החילוקים, לבין החידודים והפלפולים של פרעה ומשה לשיטתם וכו'.
וכל האומר כן אינו יודע מה הוא שח ומבזה את גדולי עולם ששיטת החילוקים היתה צורת לימודם.
ב. בספריו ההלכתים של ר' יהונתן אין חידודים כמו שיש בתפארת יהונתן למשל.
ג. הכלי חמדה היה תלמיד האבני נזר וכמוש"כ בהקדמת ספרו: 'ובפרט מורי ורבי מסאכאטשוו... אשר העיר עיני בדרך לימוד התוה"ק והתחלתי לטעום אצלו נועם מתיקות תורתינו הקדושה וכו''.
ומי שידע מעט דרך האבנ"ז ומדרשו לא יתלה בהם פלפולי סרק, ואם בכלי חמדה לפעמים כתב דברי חריפות לשעשועי רעיונים, הרי עיקר דרך לימודו העמוקה והישרה, ימצא המעיין בספרו הגדול חמדת ישראל.
בקיצור עשוי לנחת עשה סלט שטעמו פגום ועמו הס"ר.
עשוי לנחת כתב:כעת עיינתי יותר בענין, בכמה ספרים המצורפים להלן מבואר הקשר בין שיטת הפלפול לשיטת החילוקים.
בענין מה שאמר מי שאמר כי מי שמייחס שיטת החילוקים לגדולי עולם מזלזל בכבודם
איש_ספר כתב:במחילה מכבודך אינך יודע מאום על שיטת החילוקים
איש_ספר כתב:ואיני מחויב לטרוח בביאור דבר שנתבאר היטב בספרים
איש_ספר כתב:ופלפול הוא שם כולל לכל לימוד שאינו שטחי ושרשו בדברי רז"ל פלפלת בחכמה פלפול התלמידים וכו'. וממילא אין מזה ראיה לכלום
עשוי לנחת כתב:כעת עיינתי יותר בענין... הנה פלפול היא מילה שנזכרת אלפי פעמים בחז"ל ובראשונים, פלפול הוא כל דבר שאינו נתון יבש, ואפי' ק"ו נקרא פלפול, רק בשיטת החילוקים יותר למדו בצורה של פלפול, ולכן קראו לה שיטת הפלפול
מאיר חכמים כתב:עשוי לנחת, חבל שהטרחת עצמך להעתיק דברים שהעתקתי כמה הודעות למעלה ממך...
מאיר חכמים כתב:וקצת לחדד הדברים. החת"ס מבחין בין פלפול שמטרתו לבחון אם עניינים שלכאורה נראים דומים ואפשר להקיש מאחד על משנהו (ולמרמינהו אהדדי), שהוא פלפול ראוי ונחוץ, לבין פלפול הפוך, שמקרב בין עניינים רחוקים, ללא הכרח.
עשוי לנחת כתב:כי באמת מי שלא מספיק למד פשט באמת כדרך המהרש"א והפנ"י הרבה שנים ושימש ת"ח לא קלע לאמת מטעם שדימה מילתא למילתא סתם כך וכמש"כ לעיל, ונוצר מצב שבחורים שלא טעמו טעם פשט לאמתה של תורה כבר פלפלו פלפולים וירד קרנה של תורה. מטעם זה הרבו לצווח נגד דרך זו.
עשוי לנחת כתב:הוא אשר אמרתי, והחת"ס מחלק בין דרך התלמידים לדרך רבותיהם ופשוט
מאיר חכמים כתב:???
מאיר חכמים כתב:החת"ס מבחין בין פלפול שמטרתו לבחון אם עניינים שלכאורה נראים דומים ואפשר להקיש מאחד על משנהו (ולמרמינהו אהדדי), שהוא פלפול ראוי ונחוץ, לבין פלפול הפוך, שמקרב בין עניינים רחוקים, ללא הכרח
עשוי לנחת כתב:איש_ספר כתב:ואיני מחויב לטרוח בביאור ענין 'החילוקים' שנתבאר היטב בספרים
באלו ספרים??? ...
איש_ספר כתב:בבקשה. מתוך ספרו של הגר"ח ארנטרוי 'עיונים בדברי חז"ל' הוצאת מוסד הרב קוק
בחושךאור1 כתב:ישנו סוג מסוים של פירושים ('ווארטים' בלעז) ההולכים בשיטה הנראית, על פניה כחידוד בעלמא ...
בין המחברים של ספרים בשיטה זו ישנם גדולי עולם ...
הלא המה הרב ר' העשל בעמח"ס ' חנוכת התורה'
ורבי יהונתן אייבישיץ בחלק מספריו על התורה (כמדומני - אהבת ותפארת יהונתן). בספרים אלו תולים המחברים (לדוגמא) את ויכוחם של פרעה ומשה רבינו במחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בגמ' שפרעה סבר כך ומשה ע"ה - אחרת. וכן על זה הדרך.
עד לאחרונה הנחתי לדבר כי שמא זו כל מטרת החיבור לפילפולא בעלמא ולחידודי. אלא שבערב פסח האחרון קמה קושייתי וגם ניצבה לאחר שראיתי מובא בסגנון זה בספר הלכה מובהק לאחר מגדולי הפוסקים - רבי מרדכי יפה בעל הלבושים בהסבר המושג שבת הגדול....
שאלותיי מחכמי הפורום:
1. כיצד קוראים/נקרא לשיטה זו?
2. מה מקורה, מי החל בה ומה מטרתה?
עשוי לנחת כתב:כמדומה ששיטה זו נקראת שיטת החילוקים, ואמנם מדובר על פלפולים ארוכים ביותר, אך גם וורטים קצרים, שמסבירים שאחד סבר כך והשני כך, נקראת בשם זה, ואכן שיטה זו התחילה בזמן הרבי ר' העשיל שהיה הרבי של הש"ך, ויש המייחסים זאת לרבי יעקב [פ]ולק שנקרא אבי שיטת החילוקים, עכ"פ הרבה שנים הלכו בדרך זו. ומי שאינו מספיק בקי וקצת חריף קשה לו ללמוד בצורה כזו. בליטא ייסד הגר"ח את שיטת הלומד'ס הישיבתית. אך בפולין לקח יותר זמן שהמשיכו עם דרך זו. גאון מפורסם שהיה בדרך זו היה הגה"ק מאוסטרובצא שנפטר לפני השואה, שיש לו פלפולים מבהילים ארוכים
גאון מפורסם שהיה בדרך זו היה הגה"ק מאוסטרובצא שנפטר לפני השואה, שיש לו פלפולים מבהילים ארוכים
איש_ספר כתב:אם גם אחרי שקראת את הדוגמאות של הרב ארנטרוי, אתה סבור שהפלפולים של פרעה ומשה רבינו כתנאי, היא שיטת החילוקים של רענגשבורג וכו', אז נסתתמו טענותי לפניך. ועמך הס"ר.
ושמעתי מפיו הקדוש אדמו"ר מהר"ש הלוי גאון עולם, בעניינים שדרשו בגוון זה ובפרשת דרכים, ויש שמפקפקים על דרושים כאילו שפרשה יסבור כרמב"ם וכדומה, ואמר שאין לפקפק כי פרעה לא מלבו אמר הדברים רק על ידי השר שלו שלמעלה ואם כן נוכל לדרוש על פי משפטי התורה ופלוגתת החכמים.
ונראה לי שיסייע הדעת הזו ואף על פי שלא גילו אותו חכמים שם, מה ששלח דוד לאיש בשת לאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים, ומה צורך היה לו להזכיר כאן במה אירשה, אילולי שהיא עיקר הטענה שנחלקו בה הדעות שדעת שאול שלא קדשה בהן לפי שאינן שוים כלום ודוד היה אומר שבהן קדשה וכסף היו שוין להאכילן לכלבים.
אמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע, יודע נגן שיודע לישאל גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר איש תואר שמראה פנים בהלכה, וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, בכולהו אמר להו יהונתן בני כמוהו, כיון דאמר ליה וה' עמו מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה חלש דעתיה ואיקניא ביה, דבשאול כתיב ובכל אשר יפנה ירשיע ובדוד כתיב ובכל אשר יפנה יצליח.
איש_ספר כתב: ציינתי למאמרו של רי"ש מאיר בירושתנו האחרון אודות החילוקים ואולי יתאפשר לעלותו כאן.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 126 אורחים