לייבעדיג יענקל כתב:כפירוש זה מוכח מלשון רמב"י ש"צ באקדמות: "חדתין נבוט לצפרין סגיאה טרשותא", וברור שמליצתו מיוסדת עה"פ 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', וכך נתבאר בפירושי הראשונים לפיוט.
ועמד בזה ידידי ר"י לויפר במאמרו 'אקדמות' ערב שבועות תשס"ז:
חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין, סַגִיאָה טְרָשׁוּתָא - רגילים לפרש שכוונת המחבר לפסוק (איכה ג כג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, שהגמרא במסכת חגיגה (יד.) דורשת אותו על המלאכים החדשים הנבראים כל בוקר. ואכן כך נראה 'לפי הענין'. אך לצורך כך כנראה פירשו את המילים סַגִּיאָה טְרָשׁוּתָא - בתור 'רבה אמונתך'. ועיינתי טובא, ולא מצאתי שום מקור ורמז שיש הוראה של אמונה במילה 'טרשותא'. ראיתי מי שפירש טְרָשׁוּתָא בתור חוזק וקיום. וסמך עצמו על כך ש'טרשים' פירושו סלעים, וסלע הוא מילה נרדפת לחוזק. אך זה אינו נראה כלל - ראשית, מתאים פה יותר ענין של אמונה לפי הענין. ושנית, גם אם נקבל שהפייט התכוון לחוזק וקיום - היה עדיף שיבחר במלה צור (שתרגומה טינרא), והיא מתאימה כתואר להשי"ת המכונה לא אחת במקרא בלשון צור. ולא שיבחר במלה טרשים שעיקר המשמעות שלה אינה חוזק - אלא אדמה גרועה שאינה טובה לגידולים.
כשלעצמי חשבתי גם שאולי נתכוון הפייט לביטוי 'טרשא' המובא בפרק איזהו נשך, שהוא כינוי לסחורה הניתנת בהקפה - אולי בהאמנת המוכר ללוקח שישלם לו. אבל הדברים רחוקים, ומה גם שהרמב"ן מפרש שם שטרשא הוא ענין של חרשות.