3 ארוחות ביום

[עשוי לנחת]

אני מחפש מקורות תורניים אם יש ענין לאכול שלש ארוחות ביום, או שזה רק המצאה מאוחרת ואוכלים רק 2, וכן כל מקור אחר בענין זה.
[ודאי שזה רשות, אבל כוונתי למקורות כמו הרמב"ם בהלכות דעות, היינו דברים טובים לבריאות הגוף.]

[הבונה]

בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ (שמות יג ח)
משמע שהיו ב' סעודות בלבד
וכן שנינו: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה והקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה (פאה פ"ח מ"ז)
ומבואר שם שב' סעודות אוכלים ביום (חוץ משבת שאז צריך ג' סעודות) וי"ד סעודות זה לשבוע.
וראה שבת קיח. מדוע לא צריך ט"ו סעודות לשבוע כולל ג' סעודות בשבת.

[דראל]

אני מצטער שגם אני מביא ראיה לסתור:

"רבי אליעזר אומר: ארבעה עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה - אחת ביום ואחת בלילה" (סוכה פ"ב מ"ו).

[עשוי לנחת]

אני מצטער שגם אני מביא ראיה לסתור

אין מה להצטער, אני מחפש יותר את הראיות בכיוון הזה, עד עכשיו ראיות מצוינות.
אולי ננסה להתקדם לתקופות שאחרי חז"ל, ולנסות למצוא מתי הומצא ה'חוק' המעניין שקובע שצריך לאכול 3 ארוחות ביום.

[דראל]

נ"מ הלכתיות הן כמובן ההפסקה בין בשר לחלב, וכמדומני שהחת"ס מתייחס לכך.

[מורה צדק]

כמדומני שגם החובה של האדם לתת לפעוליו, אינה עוברת על ב' ארוחות ליום וכן נראה במשנה לגבי זמן אכילת הפועלים וזמן אכילת הת"ח וכל כיו"ב.

[תולעת ספרים07]

עד כמה שזכור לי המחבר באו"ח סימן קנ"ז ממליץ על שתי סעודות מפאת חולשה "ויאכל ב"פ ביום אם חלש לבו וכו' ע"ש במ"ב אך לא מוזכר שם ג סעודות
ואפשר בזמנינו שחלש לבם כל כך פיזרו את הסעודות לג סעודות וצ"ב וכתבתי מפעם ולא בדקתי עתה שוב.

[אוצר החכמה]

בחז"ל ובפוסקים איתא שהיו אוכלים שתי סעודות מלבד פת של שחרית, ועיין בפמ"ג במקום במה יוצאים ידי פת של שחרית.

[עשוי לנחת]

עד כמה שזכור לי המחבר באו"ח סימן קנ"ז ממליץ על שתי סעודות מפאת חולשה "ויאכל ב"פ ביום אם חלש לבו וכו'

זה לשון המ"ב ולא השו"ע
ייש"כ

[עשוי לנחת]

בקיצור, מדברי חז"ל בכ"מ רואים שיש רק 2 ארוחות ביום, אז אני חוזר לשאלתי, מאיפוא למען השם צמחה לה עוד ארוחה, ממקורותינו, או ממקורות חיצוניים??

[שיבר]

אני לא חושב שמחפשים מקור בחז"ל לפני שעומדים לאכול ארוחה אך אם כבר, לכאורה יש ראיה לקיומה של סעודה זו מכתובות דף י, ב: "תמרים שחרית וערבית יפות במנחה רעות בצהרים אין כמותן". ופירש"י: שחרית וערבית יפות - כללא דמילתא לאחר אכילה יפות שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל (ב"מ קז:) ערבית לאחר אכילה: במנחה רעות - שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים: בצהרים - לאחר הסעודה שאכל ושבע:

ולולי פירש"י על "אין כמותן" אולי אפ"ל שזו משום שזוהי הסעודה הגדולה ויהיה ראיה למנהגנו בא"י, שהסעודה העיקרית היא סעודת הצהריים, ולא סעודת הערב כנהוג בארה"ב, וסמך לה מגמ' יומא. וגם ה"שלאף שטונדע" נכלל כאן.