בהגה"מ סוף תעניות ובמהרי"ל ומובא ברמא או"ח תקנטכתבו: לחלק פרק 'זכור ה' מה היה לנו, שבאיכה'
לחלק כל פסוק אוי ברישא, ואוי מה היה לנו בסיפא, עד אתה ה'
מאין שורש המנהג, ומה בא לבטא,
ונוסח שלנו נראה מורכב משתי נוסחאות, לא כן ?
לדעתי היות והפרק אינו אלפיביתית, וגם במדה מה פרוזה ביותר, על כן ראו לנכון לפזם אותו, היתכן?