מטילי התכלת מונים ברשימת הרבנים המצדדים בתכלת גם רבים שרק ענו שאם יתברר לו לפלוני שצבע פלוני הוא אכן התכלת של חז"ל - הרי זו חובה עליו להטיל תכלת (ביניהם, למשל, את הגרח"ק והגרש"א).
בהתאם להגיון פשוט זה, בכל ויכוח עם המטילים, כמו בעשרות האשכולות בפורום זה המוקדשים לשאלת התכלת, נשמעת מיד הטענה שהם באופן אישי ביררו את המציאות ההלכתית ונתברר להם למעלה מכל בירור שאכן זו תכלת של תורה וכו' וכו'. טענה זו נשמעת לא רק מפי חקרנים שהקדישו לכך עשרות שנים של בירורים, אלא גם מפי צעירים סמוקי לחיים וגמולי חלב, שטרם הגיעו לגיל חופה, שהם ביררו את המציאות באופן אישי והם אנוסים על פי מסקנת מחקרם.
נשאלת השאלה מה הכוונה "בירור הלכה".
הרי אין כמעט אדם בעולם שבאמת יכול לברר שאלה מורכבת כזו, שדורשת היכרות טובה עם מחקר העולם הקלאסי, עם כתבי ההיסטוריונים היוונים, עם הפילולוגיה והפליאוגרפיה הקלאסיות, עם ההיסטוריה והארכאולוגיה של העת העתיקה, עם מחקר הזואולוגיה והביולוגיה הימית, עם הסטטיסטיקה של היעלמות בעלי חיים, ועוד כיו"ב, וזה לבד ש"ס ופוסקים ושימוש בדרכי הוראה כדי לדעת מהו ספק הלכתי ואיך מכריעים ספקות ברמות שונות של ספק ואיך מצרפים סניפים להלכה וכו' וכו'.
לכך נניח שניתן להסתפק ברמת ודאות הרבה פחות מובהקת, אך בכ"ז משהו נדרש, ומסתבר שהרב טבגר למשל באמת משוכנע שהוא הגיע לתחתית הבירור.
ואילו אנו שומעים חדשות לבקרים כל צורב מזדמן מתרברב שהוא צלל וירד לעומק הסוגיה והעלה בחכתו חלזון פלוני ונתברר לו למעלה מכל בירור ושאין ספק שאכן זהו תכלת של תורה. והרבה פעמים כשעולים פקפוקים בשאלת הזיהוי, מיד מזדרזים המטילים להצהיר בפסקנות: אני ביררתי את העניין ונתברר שפקפוק זה אין בו ממש.
סוף דבר, שורש ב.ר.ר חוזר ונשמע ברחובותינו והוא מעלה את הצורך לברר מהו בירור הלכתי. מאיזו רמה של בירור ניתן לומר שהעניין התברר.
למעשה, האם קריאת חוברת משכנעת (ומנוקדת!) שתומכת בהטלת תכלת בימינו מספיקה כדי להצהיר שהמציאות התבררה ועכשיו יש חובה להטיל תכלת, או שמא מספיק גם לקרוא בפורום שראש ישיבה פלוני החליט שהנתונים משכנעים כדי לדחות בזרוע את כל הספקות.
נ.ב. כפי שנאמר בכותרת - התכלת כמשל. השאלה העקרונית היא בנוגע לכל עניין הלכתי שניתן לבררו.