קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש
המילה "הוקעה" נמצאת פעם נוספת בשמואל ב' כ"א ו' - ט'.
יתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'... ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני ה'
מה פירוש המילה "הוקעה"?
כהיום בשפתנו המשמעות המקובלת היא: להוקיע את האדם ולהוציא אותו מתוך הציבור, להוקיע את התופעה ולהרחיקה.
כפי הנראה להלן, אין זה הפירוש הנכון לפי חז"ל והמפרשים.
לתועלת רוב המעיינים, אסכם מראש את השיטות השונות. ובהודעות הבאות ארחיב יותר במקורות.
בגמ' מפורש שפירוש המילה הוא 'תליה'.
לפי' רש"י והאב"ע: הוקעה מלשון תקיעה בדבר, והיינו נעיצת עץ התלייה בקרקע. וכך כתבו רוב הפרשנים.
לפי' הכתב והקבלה: היא מילה מיוחדת לצליבה, וכן הוא במקו"א בשמואל, ויש משמעות כזאת בת"י, באב"ע וברד"ק.
לפי' הרלב"ג: הוקעה מלשון ניתוק (ותקע כך ירך יעקב), והיינו בתליה - ניתוק הנפש מהגוף.
לפי' חכמי הקראים באברבנאל: הוקעה מלשון תקיעה, כלומר תקיעת גוף ההרוג לתוך הקרקע.
לפי' האברבנאל עצמו: הוקעה מלשון תקיעה, והיינו תקיעת סכין בלב.
(לפי' המבי"ט: הוקעה מלשון בקיעה, שנבקע הענן מעל ההרוגים).
לפי' הרש"ר: הוקעה מלשון ניתוק, והיינו בתליה - ריחוף בין שמים לארץ.
לפי ר' יהודה חיוג': הוקעה מלשון הרחקה והשלכה (עפ"י הערבית), והיינו כמשמעות המקובלת כיום.
כלומר, כשמישהו אומר: "צריך להוקיע אותו בשער בת רבים", פירושו המילולי הוא: צריך להרוג אותו לעין כל! בתליה, בצליבה או בתקיעת סכין בלב!
רק לפי פירוש אחד (בלתי מוכר כ"כ ברבים) משמעו הרחקה והדחקה מהציבור.