ההוא דאמר כתב:סח, א
מדוע אין חשש חולין בעזרה בקינים שנתערבו
מבואר שבסיטואציות מסוימות, מספק האשה צריכה להביא קינים נוספים, על מנת לצאת בוודאות מנדרה.
צ"ע, מדוע יכולה להביא ו' קינים, ואין בזה חשש של חולין בעזרה.
שמואל דוד כתב:לו.
בהי נפלוג בשובר עצמות כו׳ ע״מ שיאכלוהו טמאים כו׳ שיאכלוהו ערלים
צ״ע בסדר הגמרא מדוע לא נקט כסדרא דמתניתין טמאים, ערלים, לשבר עצמות.
שמואל דוד כתב:פג:
רש"י ד"ה ר' עקיבא אומר - עולה בהאי קרא כתיב
לכאורה תמוה שהרי לא מצינו עולה בהאי קרא וצ"ע
ביקורת תהיה כתב:הקושיא היתה כי לפי הסדר במשנה היתה הצעת הדברים צריכה להיות כך:
בְּהֵי נִיפְלוֹג,
בְּעַל מְנָת שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים וְשֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים, זִיבְחָא גּוּפֵיהּ מִי מִיפְּסִיל.
שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים וְשֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים, זִיבְחָא גּוּפֵיהּ מִי מִיפְּסִיל.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, כֹּל כְּמִינֵּיהּ.
לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח וְלֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ נָא, זִיבְחָא גּוּפֵיהּ מִי מִיפְּסִיל.
ולכאורה הקושיא לא זזה ממקומה.
(ושמא בנוסח המשנה שלהם היה סדר אחר?)
בקרו טלה כתב:שמואל דוד כתב:פג:
רש"י ד"ה ר' עקיבא אומר - עולה בהאי קרא כתיב
לכאורה תמוה שהרי לא מצינו עולה בהאי קרא וצ"ע
ספר קטן לי ושם כתיב (שמות כט פסוק יח) וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת־כָּל־הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לה' וכו.
שמואל דוד כתב:עיין זבח תודה ותבין כוונתי
שמואל דוד כתב:לשון רש״י ״בהאי״ קרא!
שמואל דוד כתב:פג:
שעת הכושר - להקטרה לפני פסולו ״כגון״ לן ויוצא וטמא
לא היתה לו שעת הכושר - נשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו
יש להעיר במש״כ רש״י בד״ה שעת הכושר ״כגון״ כו׳
(עיין מתניתין צב. ומבואר לכאורה שיש רק אלו)
שמואל דוד כתב:פה.
תיובתא איבעית אימא כו'
לכאורה לשון זה צ"ע ואשמח בביאור.
ההוא דאמר כתב:פט, א
בגדר הדין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר
מנא לן מנא לן כדקאמר טעמא מלבד עולת הבקר.
ובתוס' ד"ה כל התדיר הקשו: תימה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף נח:) אמרינן מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד שנאמר העולה עולה ראשונה ל"ל תיפוק לי מהכא.
והנה יש לחקור, בדין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, האם זהו דין בתמיד של שחר, שצריך להיות הקרבן הראשון לחינוך קרבנות היום. או דילמא, דאין זה דין בקרבן התמיד, אלא אדרבא זהו דין בכל הקרבנות, שיהיו מוקרבים ומוקטרים בין שני התמידים, והיינו אחר תמיד של שחר, וצ"ע.
שברי לוחות כתב:ההוא דאמר כתב:פט, א
בגדר הדין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר
מנא לן מנא לן כדקאמר טעמא מלבד עולת הבקר.
ובתוס' ד"ה כל התדיר הקשו: תימה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף נח:) אמרינן מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד שנאמר העולה עולה ראשונה ל"ל תיפוק לי מהכא.
והנה יש לחקור, בדין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, האם זהו דין בתמיד של שחר, שצריך להיות הקרבן הראשון לחינוך קרבנות היום. או דילמא, דאין זה דין בקרבן התמיד, אלא אדרבא זהו דין בכל הקרבנות, שיהיו מוקרבים ומוקטרים בין שני התמידים, והיינו אחר תמיד של שחר, וצ"ע.
ואולי נפקא מינה בחקירה זו, באופן שאין כבש לתמיד, אם יכולים להקריב כל שאר הקרבנות
ולפי זה יש לפשוט החקירה על פי מה דמבואר בערכין י"א ע"ב שהקריבו בן בקר אע"פ שלא היה להם תמיד, ועיין שפת אמת זבחים פ"ט ע"ב בהערה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 105 אורחים