ש. ספראי כתב:אין לי מקור כתוב על זה. אך בכל הנושא של דברים שבלב ובלב כל אדם נראה כך, שאם יאמר במפורש כנגד הדברים שבליבו ובלב כל אדם, דיבורו קובע.
עברתי על כך ערך דברים שבלב באנצקפ"ת. כך נראה. אבל אין לי מקור כתוב ע"ז. אך זו סברא דאורייתא.
לא זכיתי להבין את סברתך. אם אדם אומר "איני מרשה לך לעבור בחצרי", והדבר ידוע - בלבו ובלב כל אדם - שכוונתו להתלוצץ בלבד, והוא מרשה לי לעבור. וכי יש שם דיבור לאמירה הזו?
מ"מ, לגבי נידון דידן לכאורה השאלה אחרת. כי האדם הזה הרי לא רוצה שתקרע, אבל לא משום שאכפת לו על הבגד אלא משום שאכפת לו עליך שאתה רוצה את הבגד חזרה. ואולי זו חקירה בפ"ע: האם אדם יכול להשתמש בזכותו הממונית הבסיסית - לעכב על אחרים שלא יזיקוהו - גם באופן שבאמת לא אכפת לו שיזיקוהו, (והוא אומר כן להדיא, אפילו,) דמ"מ הדבר שלו וזכותו להקפיד עליו. או שאין זכות בפ"ע "לעכב על אחרים מלהזיק", רק אם הוא מקפיד אסור להזיק לו, וכאן אינו מקפיד ומותר.