גיטין נ"ו עמוד ב
בתוס' אשרי אדם מפחד תמיד וכו'
והקשו התוס' שהרי אסור לפחד וכדאמרינן חזייה לההוא גברא דהוי מפחד אמר לו חוטא את...
ותירצו התוס' שכאן היה להם לפחד ולדאוג מן הפורענות שעלול לצאת מזה שייבשו את בר קמצא....
ולא הבנתי כוונת התוס' מדוע היה להם כאן לפחד מן הפורענות יותר מסתם דואג ומפחד שנקרא חוטא
וקשה לפרש בכוונת התוס' שהיה להם לקחת בחשבון את חורבן הבית כיון שדבר זה לא יתכן.... מה גם שאשרי אדם מפחד תמיד אינו משמע שעושה חשבון על גבי חשבון מה עלול לצוץ וכו' ומהכ"ת שצריך לחשוש ולבקש חשבונות רבים
וביותר קשיא דלכאו' כל מפחד הנקרא חוטא חושש מחשבונות רבים שהרי לא מדובר באיש בעל נערווין.
בקיצור איך שלא נפרש את דברי התוס' אין זה מסתדר לי.
כמו כן יש להקשות קצת מדוע אין הגמ' מציינת שעשו עבירה בזה שנתנו יד לבייש את בר קמצא וצ"ע לעת עתה.