בפרשתנו: (לא,מט) ויאמרו אל משה...ולא נפקד ממנו איש.
ביבמות פא,א נחלקו חכמים ורבי שמעון בר יוחאי אם היינו כפשוטו שלא נהרג אחד מהם או שלא נפקד היינו לעבירה. ובשבת סד,א: ויקצוף משה על פקודי החיל... א"ל משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש (ראה פי' רבינו נסים גאון דהיינו כדברי רשב"י שלא נפקד לעבירה). א"ל א"כ כפרה למה. אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן ה'.
ויל"ע טובא, חדא, אם מידי הרהור לא יצאנו, היאך אמרו מידי עבירה יצאנו, ומשמע דהרהור קיל מעבירה, והא איתא ביומא כט,א דהרהורי עבירה קשין מעבירה, וכן הקשה בסה"ק תולדות יעקב יוסף פר' וישלח.
ועוד, ראה בגמ' בסמוך: תנא דבי רבי ישמעאל, מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערוה. א"ר שישת מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה כאילו הסתכל במקום התורפה. ומשמע מכ"ז דבאמת חטאו ג"כ בהסתכלות בערוה, וא"כ כיצד אמרו מידי עבירה יצאנו ולא נפקד ממנו איש לעבירה.
ובאמת ראה בתרגומים יוב"ע וירושלמי דעולה מדבריהם שלא חטאו בהסתכלות כלל, אלא אדרבה נזהרו למאוד בשמירת העינים כאשר הורידו את התכשיטין מבנות מדין, אכן דוחק לומר שזה מדרשות חלוקים.