אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מטתו. אמר רבי יוסי: מאי קרא - רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה.
אגב, אחרי קריאת שמע שעל המטה, נהג רבי יהושע בן לוי לקרות מזמורים [ירושלמי ברכות פ"א ה"א: "רבי יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה". בבלי שבועות טו ע"ב: "רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני". ופירש רש"י: "שיר של פגעים"].
עד עתה הבנתי שריב"ל אומר כך: אף שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע של ערבית, מכל מקום יחזור ויקרא קריאת שמע על מטתו שנית.
כעת התבוננתי בדברי ריב"ל, ואני חושב שהוא מדבר על אדם שעוד לא יצא ידי חובת קריאת שמע של ערבית.
רבי יהושע בן לוי היה בן ארץ ישראל, שם נהגו להקבץ בבית הכנסת לפנות ערב, בעוד יום, וקראו את שמע והתפללו שמונה עשרה. מאוחר יותר, אחרי צאת הכוכבים, חזרו וקראו את שמע בבית, בלא תפלת שמונה עשרה, ולא סמכו גאולה לתפלה בערבית. בקריאה זו יצאו ידי חובת קריאת שמע של ערבית [ראה באריכות בעל המאור ברכות א ע"א מדפי הרי"ף, השגות הראב"ד לרז"ה שם, תוספות ברכות ב ע"א ד"ה מאימתי, חידושי הרשב"א ברכות ב ע"א, תלמיד רבינו יונה ברכות א ע"ב מדפי הרי"ף, אבודרהם הלכות קריאת שמע].
וכתב רבינו חננאל ברכות ב ע"א: "לדברי ירושלמי, מתניתין דברכות בקריאת שמע שעל מטתו, שנאמר: אמרו בלבבכם וגו'". נראה שלמנהג ארץ ישראל יצאו ידי חובת קריאת שמע של ערבית בקריאתה על המטה.
לפי זה יתכן, כי באומרו כאן אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, התכוון ריב"ל לקריאת שמע שקוראים לפנות ערב בבית הכנסת, ואמר שאחרי זאת מצוה לקרותו על מטתו, היינו קריאת שמע של ערבית, שחוזרים וקוראים בבית אחרי שיחשיך, תהיה סמוך למטתו. וכן אמר רבי יהושע בן לוי לעיל בעמ' זה: "תפלות באמצע תקנום". ופירשו: "רבי יהושע בן לוי סבר: מקיש שכיבה לקימה, מה קימה קריאת שמע סמוך למטתו, אף שכיבה נמי קריאת שמע סמוך למטתו".
אשמח לשמוע דעתכם, האם זאת היא ההבנה הפשוטה והנכונה בגמרא?