בעוסקי אמש בלימוד דברי הרמב"ם בהל' בית הבחירה, נתקלו עיני בל' תמוהה:
כתב הרמב"ם (הל' בהב"ח פ"א הי"ט) "אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות של מזבח העולה והמדות אם יש כח בציבור עושין אותן של זהב". ע"פ פשוטו, בא הרמב"ם להורתנו שאף כלי המדידה במקדש (כידוע [מנחות פז, ב, ובכ"מ] שכלים מיוחדים היו לכך, ומוסומנים בהם שנתות וכו'), ואף אותם יש לעשות מזהב אם יש כח ביד הציבור.
ולענ"ד הוא פלא, דמפני מה יזכו כלים אלו להיות זהב טפי משאר הכלים המשמשים לעבודת הקודש, אף שאינם כלי שרת? ועוד, דמנ"ל להרמב"ם דין זה.
והמעיין בסוגיא דיומא לז, ב יראה ברור שהגמ' ברור מלילא אודות "ידות הכלים"! וא"כ בהגהת אות אחת בלבד, סרה קושייתנו כלא הייתה, והדברים נהירין כשמלה המחוורה.
דא עקא, שחזרנו אחר כל המקראות ולא מצינו גי' זו, לא מיני' ולא מקצתיה! (מפני טלטולי גברא קשים, אין ספרי תחת ידי, וכבר אמר החכם שאין חכמתו של אדם מגעת (ומגהת!) אלא עד היכן שספריו מגיעים, ולכן אין אנו יכולים לעלות ולראות ברמב"ם פרנקל בשנו"ס דילהון אי איכא מידי דרמיזא באורייתא, ולבינתיים בדקתי בכל מהדורות הרמב"ם שבאוצר, וליכא).
האם יוכל בבקשה אי מי מחכמי האוצר למצוא לי חבר בכך? או גי' בכתה"י ובדפוסים נושנים ומדוייקים או במגיהי הרמב"ם ומפרשיו לדורותיהם? (ובאמת קצת סמך וסיוע לכך הוא מעצם מה שהביא מרן הכס"מ את לשון הגמ' דאיירי גבי ידות הכלים, אולם זהו יותר על דרך הדקדוק ותפישת הלשון, ואין הדבר מבורר כן).
תודה מראש.