נפקו מינה ליהודי שציער בעל חי, מה תשובתו ותקנתו?
האם יש עניין בריצוי החיה?
מכל מקום, מה סדר תיקון ותשובה לנכשל בזה?
אורח כתב:ע"פ זיכרון בלבד אני חושב זה מחלוקת ראשונים האם צעב"ח הוה משום שמשחית את מידותיו ע"י שמתאכזר לבע"ח, או שבאמת עצם הפגיעה בבע"ח אינה מוצדקת.
מאיר סובל כתב:בין כך ובין כך - א"א לקרוא לבע"ח "חבירו".
מאיר סובל כתב:א"כ הייתי מנסח החקירה בנוסח אחר: האם איסור צעב"ח הסתיים בפעולה שעשה, והצער הנמשך אח"כ כבר אינו חלק מהדבר המתיחס אליו, כי האיסור הוא על הפעולה. או דנימא שהאיסור נמשך לאורך כל זמן הצער שהוא התחיל. ונפ"מ כנ"ל.
מאיר סובל כתב:אולם, לתקן שלא תסבול בלא"ה חייב. ורחמיו על מעשיו כתיב, ומצוות פריקה תוכיח. בלי קשר לעצם איסור צעב"ח שגרם, דאפשר שהאיסור הסתיים. ובכל זאת אם בידו להצילה מהמשך צער הוא חייב ככל אדם.
עושה חיל כתב:אין כוונתי במושג 'חבירו' כמחשבת הקראי המפרש את הפסוק "שור רעהו"....
אלא השאלה היא במילים פשוטות - האם אסור לצער בע"ח משום היחס אליו (אפילו אי נימא דאין לו זכויות).
או שמא צעב"ח הוא ציווי מדיני בין אדם למקום. (כגון להרחיק מהאדם מידת האכזריות, וא"כ אולי ייצא לפי זה, דאם מצער בע"ח בלא כוונה אזי לא עבר על איסור?)
והנפ"מ: כגון, ששבר רגל בהמה, והבהמה סובלת, האם צריך (או ראוי) לתקן לה הרגל (או להורגה) בשביל לתקן העוול שעשה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 266 אורחים