שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' ל (מכתב לבית הלוי) כתב:...אפשר דאף אם ירצה להחמיר וליטול שנית אינו מתקן כלום בזה דהרי כבר יצא יד"ח מצוה בלי הידור וכשנוטל פעם שנית היותר נאה הרי עתה אינו יוצא יד"ח כיון שכבר יצא והוי מעוות שלא יוכל לתקן, ודומה לזה כתב הגאון מליסא בשו"ת שבעה עינים להגאון מהרש"ק (בקונטרס הוראות שבסוף הספר אות י"ז) דאם יגרש מתחילה בגט שכשר רק בדיעבד שוב אין תקנה שיגרש שנית בגט אחר שיהי' כשר גם לכתחילה, דהא כבר נתגרשה ובדיעבד כשר, ע"ש. ויש להאריך בדבריו ואכ"מ. ועכ"פ נראה כמו שכתבתי דא"צ ליטול שנית היותר נאה...
ברכי יוסף סי' ערב כתב:מי שהיו לפניו שני קנקנים של יין ומילא כוס מאחת מהן וקדש ואחר שקידש אמרו לו שהקנקן שקדש ממנו היה מגולה שפסול לקדוש, אך הקנקן השני הוא יין מכוסה כשר לקדוש, יש להסתפק אם צריך שיקדש פעם אחרת על היין הכשר ... יש לצדד דצריך לקדש פעם אחרת מדאמרינן במנחות דף ס"ד אמר רבה היו לפניו שתי חטאות אחת שמנה ואחת כחושה, שחט כחושה ואח"כ שמנה פטור, ולא עוד אלא שאומרים לו לכתחילה הבא שמנה ושחוט. וכן פסק הרמב"ם פ"ב דשגגות (הט"ו), והרי התם דמשום דיש בכחושה משום הקריבהו וכו' אומרים לו הבא שמנה ושחוט ועביד כמה אבות מלאכות בשבת. והוא הדין לנידון דידן. אפילו תימא דיצא ידי קדוש ביין מגולה אפילו הכי אמרינן ליה שיקדש פעם אחרת על הקנקן הכשר, כיון דביין מגולה איכא משום הקריבהו, ואף דלא דמי איסור הקריבהו דהכא לדהתם, וגם קדוש על היין דרבנן למ"ד, מכל מקום כל קבל דנא התם עביד אבות מלאכות בשבת, והכא הוא איסור ברכה שאינה צריכה, דלמ"ד הוא דרבנן. וצריך להתישב בכל זה כי זה כתבתי לצדד לכאורה
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:ראיתי דבר נפלא מהגר"ח קנייבסקי שליט"א, (נדפס בשמו בכמה מקומות).
יש כמה יסודות מהחזו"א, חלקם מפיו וחלקם מפי כתבו, והגרח"ק נקט דהדברים שייכים זל"ז.
א. מבטלין ת"ת למקרא מגילה, וצ"ע למה מגילה ל"ה בכלל תורה, וי"ל דאתי שֵם מקרא מגילה ומפקע שֵם ת"ת.
ב. הח"ח כתב דבדיבור לשה"ר יש גם עבירת ביטול תורה, והחזו"א ס"ל דשֵם עוון לשה"ר מפקיע שֵם ביטול תורה.
ג. מלאכות שבת מפקיעים זה את שמו של זה. ולכן כל מכה בפטיש אינו בונה, וכיו"ב.
ד. אבות נזיקין מפקיעים כנ"ל, ואם יש מזיק שהוא גם שור וגם בור, אז שמו העיקרי מפקיע את שמו המישני.
ה. בקיום מצוות השבת העבוט, לא נכלל קיום של שאר מצוות באדל"ח.
ו. הגרח"ק העיר בזה למה שֵם שבועת העדות אינו מפקיע מזה שֵם שבועת ביטוי.
והדברים נאים עד מאד!
כעת ראיתי:
איש טלז כתב:ראה עמודי אור סימן ט' שדימה ענין חיוב נזיקין על בהמה להא דחייב בשביתת בהמתו [ועי"ש שמה"ט אף אשה מצוה על שביתת בהמתו ]
איש טלז כתב:[תוס' חכמי אנגליה אם יש עשאן רק בבור או גם באש ובתור"פ בב"ק דכב' מבואר שיש גם בזה עשאן הכתוב ]
עושה חדשות כתב:האיבעיא בחולין סט. "בעי רב חנניא הוציא עובר את ידו בעזרה מהו מגו דהוי מחיצה לגבי קדשים הוי נמי לגבי דהאי או דלמא לגבי דהאי לאו מחיצה היא דמחיצת עובר אמו היא", האם יש באחרו' מי שמדמה את זה למיגו דהוי דופן וכו'?
עושה חדשות כתב:
עניני גרדומין
...
ז"ל התרוה"ד -
ותו נראה לחלק דל"ד נד"ד לחסר דר"ח דשרינן ביום טוב שני ובשעת הדחק, דההוא חסר איירי שנחתך ממנו או שחתך ממנו אפי' לכתחלה כדי לאוכלו ולטבול בו, ומניח השאר כדי לצאת בו י"ח כה"ג כשר, משום דשירי מצוה הוא. כדאשכחן נמי כה"ג דלכה"פ כשר בדיעבד, גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משום דנשתאר מן הכשר. ונראה קצת הוכחה דדוקא משום ה"ט הוא, דאל"כ מאי טעמייהו דא"ז ואשירי דפסלי כל הפסולים ביום טוב שני חוץ מחסר? ואף על גב דדייקינן לה מתלמודא, קשה תלמודא גופיה מאי טעמא, הא נראה ומוסבר לכל שאין מום גדול באתרוג ממה שהוא שבור ומחוסר. אע"כ היינו טעמא משום דשירי מצוה הוא ובא מן הכשר, אבל מי שבא לחתוך מן האתרוג חתיכה אחת ורוצה לברך על אותה ההיא לאו שירי מצוה מיקרי אלא חתיכת אתרוג מיקרי. וה"ה כשבאין מתחלה לחותכה לחתיכות ולחלק ביניהם, כולן חתיכות אתרוג מקריין ולא אשכחן מצוה דכה"ג כשר וק"ל.
...
המשך עניני הגרדומין:
עי' חת"ס יו"ד סי' רנו בענין גרדומין בלולב ושופר. והזכיר שם ענין גרדומין כלפי דין שיורי טהרה. עי"ש.
ובחי' חת"ס סוכה דל"ו הכשיר מנומר מחמת משמוש הידים מטעמא דגרדומין.
...
עושה חדשות כתב:ספר העיתים סימן ריג
והואיל וקיי"ל דישראל מצווה על שביתות בהמה חיה ועוף דיליה גם הם כרגלי הבעלים שאין להם רשות להניחן לילך ולשתות ולא לשום מידי חוץ לתחום כדתנן במסכתא יום טוב הבהמה והכלים הרי הן כרגלי הבעלים.
האם דין הבהמה והכלים כרגלי הבעלים שייך לדין שביתת בהמתו? הרי לא קי"ל כב"ש דאדם מצווה על שביתת כלים?
עושה חדשות כתב:אור שמח הלכות יבום וחליצה פרק ד הלכה טז -
והנה מדברי רבינו נראה דמפרש, אף לר' עקיבא דהותרה להנשא בלא רקיקה, אף על פי כן הוי חליצה מתיר ורקיקה מתיר, דלא עקרינן קרא לגמרי מפשטיה דככה יעשה קאי ארקיקה נמי ... והא דבחליצה לחוד מותרת להנשא אף שלא רקקה, והיבם זה שחלצה אותו חי ויכולה לקיים מצות רקיקה, הוא מפני שיפה כח החליצה, ולא מפני שגרוע כח הרקיקה. הגה ומצאנו דוגמא רחוקא לרב אדא ב"א דסבר גבי שחיטה (חולין כח, א) וושט ולא קנה בעוף, ובשחיטת וושט סגי להתיר לאכילה, ואפ"ה בקנה קודם דרך שחיטה כשירה, ולא מיטרפא במה שהקנה פגום כיון דדרך שחיטה הוי, וגמירי בה שהייה דרסה חלדה כו' ... כן אף על גב דלבתר חליצה מותרת להנשא, ולא מעכבא הרקיקה, בכ"ז אם הרקיקה קודם, דהוה ממעשה החליצה, מיחשב דכבר לא בנה, ותו לא יבנה.
עושה חדשות כתב:בגמ' עירובין דט"ו ובחולין דכ"ח ובראש' שם, מבו' נידון האם מחצה כרוב, ויש בזה נפק"מ למחיצות שבת וכלאים בפרוץ כעומד, וכן לסכך הסוכה, ולתנור שנשבר חציו לענין טומאה, (ולמחצה ישראל שלא עשו פסח ראשון אם נדחים לשני), ולשחיטת חצי סימן, ולחצי קנה חתוך אם הוי טריפה.
והכל נתלה בנידון אחד האם מחצה על מחצה כרוב.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 127 אורחים