דא מילתא דמתחבטנא בה טובא מזה ימים ימימה, וזה מה שמצאתי לעת עתה.
הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א בספר חשוקי חמד (עבודה זרה עא, ב) כתב, וז"ל,
שאלה. אדם שחטא וביזה את חבירו ופגע בי בצורה נוראה. בלילה, כאשר עמד לומר לפני קריאת שמע שעל המיטה "ריבונו של עולם, הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי..., לא רצה לומר אחד בפה ואחד בלב, ולכן השתדל למחול לאותו יהודי שפגע בו, אך לא הצליח.
ועתה נסתפק איך יאמר זאת, אך בכל זאת יאמר את הריני מוחל לכל מי שהקניט אותי, למרות שבלבו אינו מוחל לו, והרי בלבו יש עדיין טינה וכעס עליו, וכיצד יאמר דברי שקר, הלא 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'. ואולי עדיף שיאמר 'הריני מוחל וסולח לכל... חוץ מפלוני', או שמא ידלג לגמרי על כל הנוסח, עד שיעביר את הטינה מלבו לגמרי?
תשובה. אדם זה צריך לומר בשמחה רבה הריני מוחל לכל מי שהרגיז אותי, כי זהו רצון הבורא יתברך שמו, וכמו שאנו אומרים בתפילה 'ונפשי כעפר לכל תהיה', וזוהי מצוה עצומה.
וכתב בשו"ת חיים ביד למהר"ח פלאג'י (יו"ד סי' נז) בשם החיד"א ששמע מהאור החיים הקדוש, שאחד מראשי הקהל שר וגדול בבית המלך זלזל בחכם אחד, והרב ז"ל לתווך השלום קרא לחכם לפייסו והתחיל לדבר לו דברי פיוסים, והשיב החכם שאין צריך לפייסו, כי ברגע אשר זלזל בי השר הזה תכף מחלתי לו, דהזוה"ק אומר כי עונות ישראל מכבידים על כנפי השכינה כביכול, ואדם זה שחטא וביזה אותי, אם לא הייתי מוחל לו מיד, העון לא היה נמחק, ויש צער לשכינה מסיבת עון זה, ולכן מחלתי לו תיכף, כדי שלא יהיה כלל רושם העון הזה, ולא היה צער לשכינה מזה העון כלל, עכ"ד.
וגם לנפגע בעצמו אין זה טוב שאינו מוחל, כי היהודי הפוגע יענש בסיבתו, ונאמר במסכת שבת (דף קמט ע"ב) כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב (משלי יז) 'גם ענוש לצדיק לא טוב', ולכן ישתדל מאד למחול לו.
והגם שעדיין אינו במדרגה נכבדה זו, למחול לו בלב שלם, ולהעביר כל טינה בלבו, מ"מ עצם זה שיאמר בפיו שהוא מוחל המחילה מועילה, שכן 'דברים שבלב אינם דברים', כמפורסם בשם רבנו ישראל מסלנט שאמר כי מחילה אינה צריכה קניין, וממילא אם יאמר בפה הריני מוחל, אין זה שקר כי מחול לו. ומצינו עוד בגליוני הש"ס בקידושין (דף מט ע"ב, בשם נימוקי מהרמ"מ), שכתב כי המבייש את חבירו וכדומה, ומחל לו בפיו, אף על פי שלא מחל לו בלבו, אמרינן ביה גם כן דברים שבלב אינם דברים.
והנה אמרינן במגילה (דף כח ע"א) מר זוטרא כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן, והיא סגולה לאריכות ימים, כמבואר שם בגמרא, וכן הביא זאת המשנה ברורה (סימן רלט סק"ט) גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים.
וכתב בעל הפלא יועץ בספרו אורות אילים (שם): הן עתה העם מקצה אומרים קודם שכיבה הריני מוחל וסולח וכו', אבל מה בצע כשאין פיו ולבו שוין, מי יתן והיה כזה יום מחר שלא יחזיק במחלוקת, וחוששני להם מחטאת, כי יאמר ה' הכהתל באנוש תהתלו בו. ויקצוף אלוקים על קולם. לכן עצתי היא, דמאן דאית ליה מילתא בהדיה חבריה, לא לימא נוסח זה, עד כי יתן אל לבו ויגמור בדעתו לעשות כן.
ונראה שדבריו אמורים באדם שאומר בפיו בלילה הריני מוחל וסולח, ולמחרת יחזיק עדיין במחלוקת, ולכן עדיף שלא יאמר כלל הריני מוחל וכו'. אך שאלתנו מתייחסת לאדם שאינו מתכוון להחזיק במחלוקת, אלא שעדיין לא הגיע לדרגה זו, שיוכל להסיר לגמרי הטינה מלבו, ולו יועיל שיאמר את הנוסח, והחטא ימחל לחבירו, ולאחר כמה ימים, גם יסיר את הטינה מלבו לגמרי.
מאידך, בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק טו הלכות מנחה וערבית אות יג), וז"ל,
ונראה שמי שיש לו טינא או כעס על חבירו ואינו מוחל לו, אין לו לומר קטע זה, שכיון שאינו מוחל איך יאמר הריני מוחל וסולח, והרי כתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ואיך ידבר שקר לפני הקדוש ברוך הוא, ולכן ישתדל למחול לו בליבו, ואם אינו יכול למחול, ידלג קטע זה עד שיעביר דבר זה מליבו לגמרי.
בדומה לזה, באשל אברהם (להגאון מבוטשאטש סי' מה), וז"ל:
אודות וקדשתו שלא לעשות שירות ועבדות בכהן כשאינו מוחל. ל"ש בזה חשש לומר שמא אינו מוחל בלב שלם, וליבו בל עימו, כי דברים שבלב אינם דברים כלל. והיא הלכה רווחת לכל מילי. ומאי דקיימ"ל באהע"ז (סימן עו) דחיישינן שאינה מוחלת לו בלב שלם אף שע"י פיוס דידיה אומרת כן, אין ללמוד מזה לשארי מילי כלל, כי עונה שאני. שכיון שכן הוא דת הנשים הצנועות, ודאי שעל ידי מה שאסור לתבוע בפה מפורש, עי"ז גורמת מדת הצניעות, שלא להשמיע משמעות ורמז שהיא כמכרחת אותו בזה, וגם כשאומרות שמוחלות נקיטות הן בלבן, ומצטערות על זה, וכן אמרו חז"ל להדיא בקידושין (דף מז) דכסיפא לה מילתא למתבעיה. ואין זה כי אם בין איש לאשתו כמפורש שם, משא"כ זולת זה אין אנו חוששים לכסיפא מילתא. וכמו שגם קנין סודר מאשה אחר בעלה, לא מהני מצד נחת רוח עשיתי לבעלי, הגם שבשום אמתלא ואומדנא קצת אי אפשר לבטל קנין סודר, עכ"ז אנו דנין לאמתלא ואומדנא ברורה כ"כ, עד שהיא בבחינת מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, שיש כח במחשבה כזו לבטל מעשה הקנין סודר. וכ"ה בההיא דסי' ע"ו שהוא בכלל מחשבתה ניכרת מתוך מעשי'. שכן הוא דת הצנועות נשי בנות ישראל לומר שמוחלת גם שאין לבה עמה בזה. משא"כ כל זולת זה אין לנו ללמוד מזה ודברים שבלב אין לנו לחשוש עליהם כלל.
ומצד מדת חסידות ישמור א"ע בלבבו ויבחין א"ע היטב שאין רצונו מתפשט כלל להעביד הכהן במה שאיננו מוחל לו מחילה גמורה בלב שלם. ושע"פ אומדנא ברורה מרגיש שאין מחילתו בלב שלם ימנע א"ע מזה כ"ה על צד היותר טוב
אשמח ואודה לכל תוספת.