הרב ישא ברכה היקר, איני חושב שדשנו שוב ושוב באותם דברים. להיפך, הנידון ביננו נתברר מתגובה לתגובה. וגם על תגובה זו אני רואה לנכון להגיב, משום שעדיין יש מה לחדד.
אתה טוען בעצם מספר טענות השלובות זו בזו, וניכר שזו דרך חשיבה שהשקעת בה הרבה זמן, וכעת הכל מאוחד אצלך למין טיעון אחד. ואני אפריד את הדברים.
לא ברור כ"כ היכן ראית בדבריי מספר טענות, לדעתי הכל ענין אחד. ותכף אי"ה אבאר כוונתי.
אכן מודה אני שהשקעתי רבות להבין את הדברים הן את דברי התניא והן דברי הנפש החיים, וגם לא מנעתי מלשאול ולקרוא דברי חכמים אחרים (כולל משפיעי חב"ד, וכבר בהבאתי לעיל משמיה דהגה"ח ר' יואל כהן).
טענתך הראשונה. טענות לוגיות אתה כותב שאפשר לדחות. איני יודע אם אתה מתכוון לנידון הידוע האם הנמנעות הם ביכולת הבורא או לא. אבל גם בנידון הזה קבעת דעה באחד מתגובותיך, שאינם ביכולת הבורא.
אני לא התכונתי לנידון הידוע אם הנמנעות בחיק הטבע הם ביכולת הבורא. אמנם רק רמזתי לגבי ענין דומה שלא שייך לומר שהבורא יכול לעשות דבר שיהיה ולא יהיה כאחד, כי פשוט אין ציור כזה, והאומר כך מדבר שטויות כאילו אומר: בורא עולם, אני רוצה שתברא לי ולא תברא לי בית יחד באותו זמן, ובאמת ה"ה להרבה מהנידונים המופרסמים על הנמנעות בחיק הטבע, שהם משפטים שלא מבטאים שום תיאור של מציאות. אבל אינני רוצה להכליל כי יש בזה פרטים שונים, והכותרת הנמענות בחיק הטבע יכולה להתפרש על ציורים שונים שיש לדון בכל מקרה לגופו. רק אצהיר בקול שאני יודע בלא ספק שהבורא ית' ברא את כל הנמצאים מאין והוא יכול לעשות כרצונו בלי גבול ומדה.
ואני אומר, אחרוני זמנינו אינם נוקטים כך, עכ"פ לא ביחס לנושאים שנוגעים לבורא עצמו, וכן דעת הרב קוק בהערותיו למו"נ, וכן דעת הלשם, וכן דעת אדמור"י חב"ד לדורותיהם (מידגם של חסידים ליטוואקעס ומזרחניקים...). גם מבחינה לוגית טהורה לא מובן מהיכן ניתן לומר ככה. אמנם איני מכיר את הפילוסופיה המודרנית אלא מקצת מאמרים פופולריים, אבל אני יכול להפעיל את ההגיון של עצמי ולטעון כך.
לא מכיר את תורות אחרוני דורינו בענין. ושוב מה שכתבתי זה כלפי הדוגמא שהבאתי, אם זה הציור שקראת לו הנמנעות בחיק הטבע, אז כתבתי דעתי בענין. על ציורים אחרים לא כתבתי, ויש לדון על כל ציור בפני עצמו. אבל אם אני זוכר טוב, הראשונים אומרים שלא שייך, החל מהרס"ג וכלה בעיקרים, וכוונתם לא ח"ו לומר שהבורא אינו יכול לעשות הכל, אלא הציור הזה פשוט לא קיים. המושג שהבורא כל יכול, הכונה שהוא יכול לברוא ולעשות כרצונו בלי גבול.
אין לנו יכולת להסיק האם חוקי הלוגיקה הם אבסולוטיים, מכיון שההגיון שלנו אינו יכול לקבוע האם הוא אבסולוטי -זאת מניין לו. אולי הוא תקף רק בנתונים מסויימים ולא יותר? אני מבין את מצוין! ואגב, נראה לי שגם קאנט טען שהחשיבה שלנו מוגבלת לשימוש המעשי שלנו בעולם, ולא כלפי 'הדברים כשלעצמם', מה שלטענתו מנע כל דיון במהות וקיום הבורא בכלים לוגיים. אפילו הטענה הפילוסופית שהזכרת, שאולי הכל חלום, אבל גם אז חייב להיות מישהו שחולם, שהיא כמדומני הנחתו של דקרט 'אני חושב משמע אני קיים', גם היא ספגה ביקורת, ראה בויקיפדיה (או במכלול) בערכו.
כאן אני מתחיל להסכים איתך. יפה, לכן אם תדקדק בדבריי לעיל, תראה שכל הזמן כתבתי שאני מוכן לקבל סתירת חוקים לוגיים, למרות שזה לא נעים. הסיבה היא מחמת מה שכתבת כי חוגי הלוגיקה מקורם רק מתוך הכרת המציאות שמוכרת לנו, ולכן אם נוכל לדעת שיש מישהו שאין בו את החוקים הללו, נקבל זאת, ואכן ניתן להוכיח הן מהמסורת על התגלות והן מההגיון שיש מישהו כזה, הוא הבורא ית' שברא את הכל מאין. כל דבריי לא כוונו על חוקי לוגיקה אלא על סתירת מציאות! על סתירת עובדות! זה לא קשור לנושא של סתירת חוקי לוגיקה, אלא האם הכרת האדם את המציאות היא הכרה אמיתית או מדומינת, ועל זה כל בר דעת מבין שכלי ההכרה שאנו מכירים את המציאות הם אמיתיים, ולכן אנחנו יודעים, יש עולם ויש שמים וארץ וכל שאר הנמצאים. אם הגענו למסקנה שיש מציאות, אז זה מושג אמיתי, (אלא שהמציאות הזו היא, מציאות עלובה.. מציאות שאין לה קיום עצמי אלא בורא שהוא סיבתה. מציאות שבין רגע היתה ובין רגע יכולה לחלוף, הכל ברצון הבורא) שבלתי אפשר בו בחינות ויחסיות, אבל זה קיים כלפי כולם (אולי זה לא נחשב וכו') כמו שאדם הרואה טוב רואה למרחקים, אבל מה שהוא רואה קיים לכולם.
סתירת חוקי לוגיקה כוונתה, שאם אדם חושב שיש כללים מסוימים שהם כללים אבסולטים כמו למשל סיבה ותוצאה (שאין דבר בלי סיבה קדומה), באה ההוכחה שיש מישהו שאין לו צורך בסיבה והוא הבורא ית', וכלפיו אין כללים אלו (ונוכל להסביר שהכלל הלוגי הוא מוגבל, או לדברים שנמצאים במערכת הזמן, או לדברים מחודשים ולא למציאות הבורא שהוא קדמון וכהנה וכהנה. אבל סתירת עובדות פירושה סיטואציה בלתי אפשרית.
דבריך בשם קאנט נכונים. אגב, הוא היה בעל מחשבה עמוקה מאד, (לאו הכונה נכונה) ואם נשאר היום קצת אתאיסטים שחשבו משהו, הם נתלים בקאנט. אני מרגיש כלפיו את מה שהכוזרי כתב כלפי אריסטו וחבריו, שהם חכמים גדולים, אבל אין להם את הכלים שיש לנו עדויות על התגלות הבורא בהר סיני וניסים ביצ"מ ולאורך ההיסטוריה התנכי"ת. לא ניכנס לסוגית החלום, יש בזה דברים, אבל היא לא באמת מטרידה אותי כשם שבכל שטחי החיים היא לא מטרידה אותי.
טענתך השניה. כאן לא עסקינן בנמנעות אלא במשהו גרוע יותר, שהרי זה דבר והפכו במשפט אחד. בזה אגב יש צדק מסוים, וגם הרב קוק בהגהתו למו"נ טוען שזה ודאי לא אפשרי, כי מדובר במשפט חסר משמעות (והרב קוק האמין בכל חום ליבו ביסוד שאין עוד מלבדו הוא כפשוטו...), אבל כאן לא מדברים על שני הפכים, אלא שהזיו בטל כשהוא בתוך השמש, והוא קיים רק למי שאינו משיג את השמש. תעיין בשער היחוד לרשנ"ז בצורה רצינית ותבין. רק הדבר נשגב משכלנו, אך אינו שני הפכים.
אין לי כל בעיה לומר שיש בורא ויש עולם שהוא נברא, היות שהבורא בורא את העולם כל הזמן ואין לעולם שום קיום מצד עצמו אפילו לא לשניה, אז לכן העולם אין לו שום ערך והוא בטל ומבוטל כעפרא דארעא כמאן דליתא, אבל זה לא אומר 'אין עוד מלבדו כפשוטו ממש', אלא דברים בסגנון שכותב הרמב"ם שרק הבורא נקרא אמת כי הוא מציאות אמיתית מחויבת המציאות, מציאות שאין לה סיבה וכו'. ואז הכל קל, אבל הביטויים הם לא בדיוק כאלו. (ואם כך, לא צריך להגיע לפילוספיה של התניא והנפש החיים על מצידו ומצדינו, הכל בריר ונהיר וכו'). ובנקודה הזאת שמעתי משפטים ממש לא ברורים.
טענתך השלישית, כל חיינו וגם היהדות והתורה עצמה מבוססים על היכרותנו את העולם, ואת המסורות שקיבלנו מאנשים נבראים. טענה זו ודאי מופרכת, כי אין ספק שהעולם קיים לחלוטין והוא אינו אלקות - מצידנו כנבראים.
חזרת למצידנו ומצידו ית"ש, את זה שללתי מקודם. אם, יש עולם, והנמצאים הם קיימים, אז גם כלפי הבורא ית' הם קיימים. ולא רק כלפינו. בחלוקת הצדדים הכנסת את שיא הבעיה.
אתה טוען שאם היית היחיד שחושב ככה היית מניח שאתה הטיפש היחיד. אבל למעשה שני האפשרויות נכונות, מחד אתה היחיד, כי למול אלפים של גאוני עולם חכמי הרזים קדושי עליון (בלי שום גוזמא) שהסכימו עם הנחה זו, וידעו את טענותיך (שכפי שאתה אומר בעצמך, זו לא חכמה גדולה לומר אותם) ולא הוטרדו מהם כלל, הרי שאתה כמעט יחיד למולם (וההדיוטות שבכלל לא בדקו את הנושא אינם נספרים כמובן...), ולמול כל אלו שסברו כדעה ההפוכה, זו יכולה להיות הדגמה מסוימת של 'ביטול במציאות'.
על אלו אלפים של גאוני עולם אתה מתכוין? אני יודע שיש את התניא והפנש החיים, שהם בעיקר אלו שהעמידו את הרעיונות האלו. אולי נוסיף גם הבעש"ט וגדולי תלמידיו (שכמעט ואין מהם דברים בזה). אבל איך הגעת לאלפים? ואיפה כל נעלמו הראשונים שדיברו על ידיעת הבורא? ודברים קטנים בהרבה הם לא הסכימו לקבל, כמו הנמנעות בחיק הטבע וכו', ורעיון כזה לא הובא בספריהם ולא דיברו על כך. ואיפה הרמח"ל והגר"א שרמזו בדבריהם לא פעם שלא כדברים אלו? ואולי הגר"א היה איכפת לו הנקודה הזו, וע"ז כתב על כך דברים תקיפים? בכל אופן אני לא רואה כאן אלפי חכמים אלא בעיקר שניים.
ומאידך, למה נראה לך שלא כולם טפשים?! על הנושא הזה בדיוק כתב הרב בעל התניא בשער הייחוד והאמונה, ואני מצטט "שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה, כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו', ולגבי הקדוש ברוך הוא שהוא למעלה מן השכל והדעת ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הכל כפתיים אצלו יתברך". אז כולם מוכנים להניח שיש מציאות שמצד הבורא הם בטלים במציאות כזיו השמש בשמש, ואין להם בעיה להיות 'משוגע לדבר אחד'.
את החלק של דבריך לא הבנתי כוונתך, ואתה מוזמן להרחיב. על החלק השני, שוב משפט של בטל זיו השמש כשמש, ביארתי מה אני חושב לעיל.
ואגב, שים לב שהחשיבה שלך לא עיקבית. אתה טוען שהדבר מופרך במאה אחוז, אבל כיון שגם בעל נפש החיים ידע את מה שאתה יודע, יש להישאר בצ"ע (לאמור, פתאום יש סיכוי שזה נכון...) ואתה אינך יכול לשנות את צורת החשיבה שלך. ובכן, אף אחד לא שינה את צורת החשיבה שלו. כולם חושבים כמוך, רק מאמינים בקדושת וסמכות מי שאמר את הדברים, ומודים בכך שמציאות הבורא נשגבת יותר. אלא שהרבי בעל התניא נתן לנו משל נפלא כדי שנוכל להבין את העניין באפס קצהו, כדי שנוכל לחשוב עליו ולחיות בהרגשה הזו, , וכן בכדי שנוכל להגדיר אותו ולא יהיה כשני הפכים במשפט אחד, תעיין שם ותמצא נחת, אבל לא שניתן להבינו באמת, אלא 'הכל כפתיים אצלו יתברך'. וכן מפורש בדבריו (באגרת הקודש פרק טו) 'ואף שאין אנו משיגים איך הוא הכל אפס ממש קמיה, אף על פי כן מודים אנחנו בהודאה אמיתית שכן הוא באמת לאמיתו'.
אני ממש לא התכונתי לקבל את הרעיון כמות שהוא, אלא צ"ע מה הם הגאונים התכוונו בדבריהם. הצ"ע קיים על בעל התניא בדיוק כמו הנפש החיים, (שהתניא היה גאון לפחות כמוהו אם לא יותר). אם כולם חושבים כמוני, ועכ"ז מקבלים משהו שהם לא מבינים, הוא התימה הגדול ביותר בסיפור הזה. אבל כבר כתבתי שחוץ מחב"ד אין מקום (שאני מכיר) שעובדים את הבורא אם המחשבות הללו. (בלי לזלזל בעיסוק המכובד של חב"ד בידיעת ה' הפשוטה יותר. אבל מי אני שיכול להחמיא או לבקר. כתבתי רק את הנראה לענ"ד). והבורא ית' יתן בידינו לדעת אותו ית"ש באמת.