יקר עלי דבר זה ששמעתיו בשם הגר"מ שפירא זללה"ה, אשר נשאל אודות המנהג לפתוח את ארון הקודש בתפילות ופיוטים מסויימים כנהוג, והשיב כי מקורו טהור ממתני', "מוציאין את התיבה לרחובה של עיר", ודפח"ח.
אמנם הא גופא טעמא בעי, (אם כהנ"ל אם לאו), מהו ענין זה של חיזוק התפילה ע"י אמירתה בפני הארון הפתוח. האם מפני שזה מביא להתעוררות המתפללים, או מפני שבאים להזכיר ע"י כך את זכות התורה, או שיש כאן ענין סגולי שהתורה משתתפת בתפילה והיא מתקבלת יותר, או דכולהו איתנייהו ביה, וכן טעמים נוספים.
אשמח לדעת.
[ואם כדברי הגרמ"ש, הרי אמרו בגמ' תענית "ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר אמר רבי יהושע בן לוי לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו", וצ"ע אם זה שייך גם בפתיחת הארון].