משולש כתב:האם הובאו כאן ציטוט ה"דברי יציב" בעניין מעלת האידיש?
שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן נב
בחיוב הדיבור והלימוד בלשון יהודית ב"ה, יוניאן סיטי, ט' אלול תשל"ז
במה שנשאלתי לחוות דעתי על דרך הלימוד בת"ת ובתי החינוך לבנות לפי דרכי אבותינו הקדושים, שיש שרוצים לשמוע דעתי בזה. ובאתי בזה לברר לאנ"ש המקור לדרך שהנהיגו אבותינו ורבותינו הקדושים מדור דור. כי החינוך שלנו נבנה על יסוד דברי רבותינו הקדושים אשר מפיהם אנו חיים.
א) החתם סופר בתשובותיו אהע"ז ח"ב סי' י"א [בד"ה שוב תמהתי] כתב על שהזכירו הרבנים מקומם כאשר נקרא בשפה לאטינית, מה לכם לחתום עצמכם אפי' בשטרי הדיוטות או בהכשרים בשם לטין אשר לא שערו אבותינו ורבנים קדמונים שלפני פר"מ, ולדעתי גם הקדמונים היו בקיאים ללועזית בלע"ז, אך בכוונה שבשו הלשונות מפני גזירת י"ח דבר שבירושלמי פ"ק דשבת וכו' עיין שם. וזה שמה בה"ד [דף ט' ע"ב], דחשיב בין הני דגזרי עליהן, ועל לשונן, ופי' בקרבן העדה שלא ירגיל אדם עצמו ובניו לדבר בלשון עכו"ם עיין שם. ובצוואתו של הח"ס, הזהרו משינוי השם ולשון ומלבוש נכרי ח"ו עכלה"ק. +יש להעתיק בזה קטע מצוואתו של כ"ק מרן המחבר זי"ע: מחוייב אני להזהיר ולצוות שח"ו להיות מהלועזים בלע"ז, ולגדל בניכם בעזהי"ת בדיבור המורגל מאבוה"ק שפת יודיש, וכאשר כבר הארכתי בדרשות ובתשובות, ושלא לשנות ח"ו ללשון ענגליש ולא ללשון עברית, ולהזהר מאוד בדיבור בבית ועם חבירים וחבירות רק בלשון יודיש, בלתי כשמדברים עם עכו"ם ומי שאינו מכיר שפת אידיש לעת הצורך, אבל השפה המדוברת והמורגלת בפיו ובלשונו יהי' הלשון שהורגלו בישראל במדינותינו מיוצאי אשכנז שפת אידיש, וזה מהיסודות העיקרי עקרים להתקיים בתורה המורשה לקהלת יעקב, ויען שכבר כתבתי ודרשתי הרבה מחומר הענין וכוחי חלוש לא אוכל להאריך, אבל זה אני כותב בלשון צוואה ואזהרה חמורה הן לזכרים והן לנקבות מיו"ח, שהפורש עצמו ח"ו וחלילה פורש עצמו מן החיים להכלל בתוך יו"ח ושורש האילן הקדוש אבוה"ק זי"ע ועכ"י.+
ובאמת בסמ"ג מל"ת נ', שלא לילך בחוקות עכו"ם לא במלבושיהן ולא במנהגיהן שנא' ולא תלכו בחוקות הגוי וגו', ונא' ובחקותיהם לא תלכו, ונא' השמר לך פן תנקש אחריהם וכו', הכל בענין אחד הוא מזהיר שיהא ישראל מובדלין מן העכו"ם במלבוש במנהג בדבור, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים וכו' עיין שם. והובא בב"ח יו"ד סימן קע"ח, וסיים, וכך שיטת הפוסקים ודלא כהר"א ממיץ דלאו זה דוקא על החוקות שהורגלו בהם לשם תורה שלהן וכו', דליתא אלא העיקר שבכל מה שמיוחד להם צריך הישראל להיות נבדל מהם וכו' להיות נבדל ממנהגם במלבוש במנהג בדיבור, והכי איתא להדיא בספרי פרשת ראה שלא תאמר הואיל והן יוצאין באבטינא וכו' עיין שם.
והרב בעל ברית משה בפירושו על הסמ"ג אות ד' כתב, שזה הדבר לא מצא בפוסקים חוץ בדבר המלך שער ב' פ"ל, ולזה מפרש שמ"ש הב"ח וכך שיטת הפוסקים לא קאי על דיבור עיין שם. והאמת שאח"כ כפל הב"ח וכתב להיות נבדל ממנהגם במלבוש במנהג בדבור ושכן הוא בספרי, ושם בספרי איתא באבטינא בארגמן ובתלוסין עיין שם, ונראה להדיא שהב"ח ס"ל שהך בדיבור הוא פשיטא טפי, דלגבי מלבוש ומנהג אולי שייך איזה כבוד ותפארה, משא"כ דיבור למה ישנה מדיבור ושפת ישראל לדיבור ושפת עכו"ם, ובודאי שרק להדמות וללכת בדרכי העכו"ם ולהתערב עמהן, וזה ברור.
ב) והנביא נחמיה פרק י"ג [פסוק כ"ג - כ"ד] אחר שהוכיחם על שנשאו נכריות הזכיר בפרטיות, ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם, ופי' רש"י חצי מדבר הרבה מבניהם היו מדברים לשון אשדודית כאמותם, וכן פי' במצודת דוד וכלשון עם ועם רצ"ל וכן קצת מבני יתר העכו"ם היו מדברים כל אחד כפי לשון עם אמותם עיין שם, ומדגיש הנביא אחר שעברו על איסור שהושיבו נשים נכריות עוד זאת שבניהן אינם מדברים יהודית, ונגררו אחר לשון אשדודית ושאר לשונות אמותן רח"ל.
והרמב"ם בספר המצוות ל"ת ל' הביא, וכבר ידעת לשון הנביא על כל הלובשים מלבוש נכרי. ובטוב טעם ודעת מהדורא קמא סימן קפ"ח הלכות ע"ז הביא, שהראה אותו אחד מקרא מלא בצפניה [א' ח'] ביום זבח ה' ופקדתי וגו' מלבוש נכרי וגו', ושוב הוגד לו כי הגאון מווילנא הביא קרא זה בשם הרמב"ם, ושוב כתב כי אף שהמפרשים פירשו בדרכים אחרים מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומפרש ביום זבח ה' שנענשין בעידן ריתחא על שעוברין בעשה דונקדשתי עיין שם. וצ"ב דהרי ברמב"ם מבואר זה במצות ל"ת של לא תלכו בחוקות הגויים, והרי זה לא תעשה, וכן בסמ"ג וכנ"ל, אך הוא לשיטתו שפוסק שם שזה ביהרג ואל יעבור, וא"כ [בכה"ג של סכנה וכפייה] איכא רק עשה דונקדשתי שמחוייב לקדש השם ביהרג ואל יעבור, וכן נראה להדיא בלשונו שמה.
וממש תסמר שערות ראש מחומר הענין, ואוי לאותה בושה שדנו בזה גאוני הזמן לענין יהרג ואל יעבור. ועיין באמרי אש יו"ד סימן נ"ה, לגבי הגזירה שלא לישא נשים עד ל' שנים אם לא ילבש במלבושיהם, שהחמיר בזה, וסיים בדבריו הקדושים וכבר כתב רא"ם דמקרא דלא תחללו נוקב ויורד עד התהום ועל לאו זה ידוו כל הדוים כי חילול שם השי"ת ישנו בכמה דרכים ואין להם שיעור עיין שם. ומכל שכן בשאט נפש לעזוב שפת יהודית ולדבר בלע"ז רח"ל, ואשר החת"ס כותב שאבותינו הקדושים במכוון שבשו לשונם ותקנו לשון יהודית לאומתינו הקדושה, ומי יודע כמה כוחות וכוונות השקיעו בלשון זה שתיקנו לדבר בה איש וביתו. ועל זה נאמר [ירמיה ב' י"ג] אותי עזבו וגו' לחצוב להם בארות בארות נשברים וגו'.
ובמדרש רבה [נשא י"ג כ' בלק כ' כ"ב ועוד מקומות] מהדברים שבזכותם נגאלו ממצרים, שלא שינו לשונם. ובתנא דבי אליהו רבה ריש פרק כ"ד, יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והיתה לפני הקדוש ברוך הוא נוח הרבה יותר מן מאה מצוות, ומהו המצוה האחת שהיתה בידן שעשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה, ולשמור ברית המילה, ושלא להניח לשון בית יעקב, ושלא ילכו וילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"א. וכן שמה סוף פרק כ"ג, ושלא יניחו לשון של יעקב אבינו וכו' עיין שם.
ונראה שיש בזה שני ענינים, האחת שלא יניחו לשון אביהן, והשנית שלא ילמדו לשון מצרים כדי שלא יבאו ח"ו לידי עבודה זרה. ובזקוקין דנורא שמה [פכ"ג אות כ"ט ול'] לשון בית יעקב אביהם זה לשון הקדש, וכאמור כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש, ושלא ילמדו כלל לשון מצרים כדי שלא יתערבו בהן ויביאן לידי ע"ז עיין שם. והאמת שכן הוא במכילתא פרשת בא [מסכתא דפסחא] פרשה ה', על והיה לכם למשמרת, ומנין שלא שינו את לשונם שנאמר כי פי המדבר אליכם, ואומר ויאמרו אלקי העברים וגו' ואומר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ועיין במרכבת המשנה שמה ודו"ק.
ג) ובשו"ע או"ח סי' פ"ה ס"ב דדברים של חול מותר לאמרם בביה"כ ובמרחץ וכו' בלשון הקדש, וכתב המג"א ס"ק ב' ומדת חסידות הוא להחמיר, והוא מספר חסידים תתקצ"ד. וכתב בהגהות חתם סופר שם, ונ"ל דה"ה במקום גילולים ועיין לעיל סימן נ"ה במגן אברהם ס"ק ט"ו (היינו שעבודה זרה מפסקת לענין תפלה), ונראה לי דמשום הכי הנהיגו אבותינו את בניהם מבלי לספר בלה"ק ונשכח מאתנו לגמרי בעוה"ר, משום שגלו לבבל שהיתה מלאה גילולים עכלה"ק.
ובאמת בחתם סופר [תורת משה] על התורה פרשת נשא [עה"פ כה תברכו] כתב, אילו היו ישראל מדברים בלה"ק על אדמתם א"כ כשגלו לא היו שוכחים את הלשון בזמן מועט כדכתיב חצים מדבר אשדודית וכו', אך נ"ל כבר ממאות שנים מששלטו מלכי אשור וארמיים על ישראל בחרו ההמוניים בלשונם ושכחו לשון הקודש כבר, ואז כשהיו הזקנים מורים ודרשו בלשונם ברבים לא נכנסו הדברים בלבותם וכו', והיינו דכתיב בישעיה [כ"ח י"א] כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה וכו' עיין שם. ואולי לפי דבריו הקדושים כאן [בהגהות השו"ע] יש לומר, שההמוניים מחמת כובד השליטה ממלכי עובדי עבודה זרה עליהם, וגם שגילוליהם של המושלים הרשעים עמהם, שוב לא רצו להתרגל בלשון הקודש שלא ידברו כן נגד גילולים מאשור וארם, ושלא ידברו בלשון הקדש בדברים אשר לא כדת שנאנסו לדבר כן מחמת רשעתם, כמו במלכות יון הרשעה. ולזה פסקו כבר אז לדבר בלשון הקודש. ולזה שבשו לשון הכשדים וארמיים ועשו להם בלעגי שפה ובלשון אחרת, ובזה דברו אליהם הזקנים המורים אותם ודו"ק.
ואולי שלכך נאמר ברבשקה אל תדבר אלינו יהודית, בישעיה [ל"ו י"א] ובמלכים ב' [י"ח כ"ו], והיינו הלשון ששבשו להן אז ההמוניים מלשון הקודש או מלשון אשור וארם וכנ"ל ודו"ק בס"ד.
ד) והנה בספר חסידים שמה, אמרו לזקן במה הארכת ימים, אמר כי היו אורחים בביתי ולא היו מבינים בלשוני והיו מדברים עמי בלשון עברית, ואני לא דברתי מעולם בבית המרחץ ובבית הכסא ואפי' דברים של חול אף על פי שמותר, והואיל ועשיתי גדר ותוספת הוסיפו לי אף שנותי עכ"ל. והדברים צ"ב טובא, ובמפרש הגיה אורחים בבית המרחץ, אבל צ"ב מה בעי בזה.
והמקור [למ"ש בשו"ע הנ"ל דמותר בבית המרחץ, הוא] בשבת דף מ"א ע"א, ר' זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה דבעי למיסק לארעא דישראל וכו', אזל אשכחיה דקאי בי באני וקאמר ליה לשמעיה הביאו לי נתר הביאו לי מסרק וכו', אמר אילמלא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי, ומקשה הש"ס בשלמא הביאו נתר הביאו מסרק קמ"ל דברים של חול מותר לאומרם בלשון קדש וכו' עיין שם. וקשיא לי טובא וכי רב יהודה לא קיים מילי דחסידותא.
ורש"י פירש שמה, מותר לאומרן בבית המרחץ ואפי' בלשון קודש עיין שם, ולמה הוצרך רש"י לפרש זה. ונראה שהוה אמינא שמכח קדושת לשון הקודש הוא שזה מיוחד רק לענין קדושה ולא לשמש בו דבר חול, ולכך נקרא לשון הקודש. וגם כיון שבזה הלשון נברא העולם על ידי השי"ת, כאשר הוא ברש"י על חומש [בראשית ב' כ"ג] מבראשית רבה פרק י"ח ס"ז. ויש להעיר מסנהדרין ל"ח ע"ב אמר ר' יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי סיפר, ותירצתי לי שזה אחר החטא וירד ממעלתו לדבר גם כן דברים של חול, ע"כ בלשון ארמי סיפר. ושמחתי שמצאתי ביפה תואר שם שהקשה כן, ובנזר הקודש שם כתב ויתכן שזה גרם לו החטא כי נודע ליו"ח דלשון ארמי הוא מקליפת נוגה וכו' עיין שם, ועיין ביפה תואר שם ודו"ק.
ולזה הוצרך רש"י לפרש דקאי על המרחץ דאיירי ביה, שאפילו הכי מותר לאמרן אפילו בלשון הקודש, [ולאפוקי שלא נפרש בכוונת הש"ס להוכיח דדברים של חול בעלמא שלא בבית המרחץ מותר לאומרן בלשון הקדש].
ומ"מ נראה שזה [שכתב בספר חסידים היינו] רק לחומרא וחסידות, ולכך כשיש צורך גדול בדבר מותר. וזה הפירוש בספר חסידים, שאותו זקן סיפר שמעולם לא דיבר במרחץ עברית, רק פעם בכל ימי חייו היה לו מקרה שהיו לו אורחים בביתו ולא היו מבינים בלשונו שלא יכלו לדבר רק עברית. ובודאי שהיו אורחים חשובים מצויינים מאוד שלא דברו רק עברית, וכמו אשר נודע מקדושים שלא דברו רק לשון הקודש [וע"ע להלן בסימן הסמוך]. ובכמה דברים להלכה מתירים לצורך אורחים [ראה או"ח סי' של"ג ס"א, יו"ד סי' ס"ח סי"א, וסי' ס"ט ס"ו וסי"א], ולזה התיר לעצמו להשיב בבית המרחץ שבביתו בעברית. וזולת זה לא דבר מעולם בלשון הקודש בבית המרחץ ובבית הכסא מצד חסידות, ולזה האריך ימים, וז"פ.
ונראה שרב יהודה רצה ללמד הלכה שמצד הדין מותר לדבר במרחץ לשון הקודש, ולהכי אמר הביאו לי בלשון רבים אף שדיבר לשמעיה, להודיע לרבים שמצד הדין מותר לדבר לשון הקודש בבית המרחץ, וכיון שהוא עשה כן ללמד הלכה לרבים הוה צורך גדול ואין בו משום מדת חסידות. ונהניתי טובא שמצאתי במנחת פתים על או"ח שמה שהקשה כן משבת, ותירץ ואולי להראות לתלמידים עיין שם ודו"ק.
ואם כן לפענ"ד כיון שהחתם סופר כתב שזה שלא מדברים לשון הקודש משגלו לבבל מחמת שמלאה גילולים, ולכך ר' זירא בעי למיסק לארץ ישראל שאין בה כ"כ גלולים גם לאחר החורבן, ויספר בלשון הקודש.
ובזה פירשתי לי בירושלמי שבת פ"א סוף ה"ג [דף ט' ע"א], תני בשם ר"מ כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוקר ובערב, מובטח לו שהוא מחיי עולם הבא, וכן הוא בירושלמי שקלים סוף פ"ג. ובקרבן העדה, בלה"ק שגורם טהרת הנפש עיין שם. אבל זה רק כשקבוע בארץ ישראל אבל לא בחו"ל ודו"ק.
ואם כן כששמע ר' זירא שרב יהודה אומר הביאו לי נתר הביאו לי מסרק, ולמה, כדי ללמד שדברים של חול מותר לאמרן בלשון הקודש, ושמע מינה דלשון הקודש יש בו קדושה יתירה כיון שנברא בו העולם וניתנה בו תורה, שלכן הוה אמינא שבשום אופן אסור לדבר בלשון הקודש עכ"פ במרחץ, ולכן שמח מאוד שיעלה לארץ ישראל ששמה אין מלאה גילולים ויוכל לדבר לשון הקודש. ולזה אמר אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה, והרי כמה דברים שמע, אלא דבר זה שדיבר בלשון הקודש וללמד קאתי כמו שמבואר בש"ס להדיא.
וביתר שאת, שבודאי מן השמים נתגלגל הדבר לר' זירא, ושמע מינה שמשמיא הסכימו לו שיעלה לארץ ישראל לקבוע שמה ולדבר בלשון הקודש ודו"ק בס"ד.
ה) עכ"פ ממדת חסידות שבמג"א מספר חסידים, שלא לדבר במרחץ ובית הכסא בלשון הקודש. ובסנהדרין י"ט ע"א התקין ר' יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא, ואיפסק להלכתא ברמב"ם פכ"ב מאיסו"ב הי"ד וטושו"ע אהע"ז סי' כ"ב סי"ג, ולכך הוצרך להיות לשון מיוחדת לנשים לדבר שמה. ואנחנו רואין גם בשמות הנשים שרובן המה מכינויים בלע"ז.
ויש לומר גם כן להמבואר באו"ח סימן פ"ח ברמ"א, יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס בבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, ומסיים שהמנהג במדינות אלו כהך סברא [וע"ע להלן סימן קל"ט], ואפשר שמצד חסידות וקדושה יש ליזהר גם כן מלדבר בלשון הקודש בימי ראייתה, ולזה נצרכו לעוד לשון יהודית מלבד לשון הקודש.
ולפי מ"ש החתם סופר מבבל שמלאה גלולים, אולי לכך רוב האמוראים בש"ס שמותם מלשון ארמית וכדומה ולא מלשון עברית לשון הקודש, ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ.
וסמך לדברי החתם סופר מצאתי לפענ"ד, שבספרי עקב על ולמדתם אותם את בניכם, מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה וכו'. ובסוכה דף מ"ב ע"א, בקטן היודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע וכו', והעיר בחסדי דוד [תוספתא חגיגה פ"א ה"ג, ובחיבורו ספרי דבי רב] למה השמיט התנא דש"ס מלמדו לשון הקודש, וכתב אולי דבאתריה דההוא תנא כל דיבורם היה בלשון הקודש הלכך הא לא אצטריך למימר עיין שם. ולהנ"ל התנא בארץ ישראל שאין בה גילולים והיו מדברים בלשון הקודש, מה שאין כן התנא דספרי היה בבבל ששמה הנהיגו אבותינו שלא לדבר בלשון הקודש, וקמ"ל דמ"מ מצוה גם כן שיוכל לדבר בלשון הקודש ללימוד תורה וכדומה ודו"ק.
ולכך נקט התנא דבי אליהו שני דברים, שלא להניח לשון בית יעקב היינו לשון הקודש כמ"ש בזקוקין דנורא, וזה להתפלל וללמוד תורה וכו'. וגם במה שההכרח יהיה לנשים זבות בימי ראייתן, ובבית הכסא ומרחץ, ונגד גילולים, לא ילמדו לשון מצרית אלא ישבשו להן הלשון ללשון יהודית, כמו שעשו אחר כך בבבל ואולי עוד בימי בית ראשון מששלטו בהם כשדים וארמיים וכנ"ל מהחתם סופר ודו"ק.
ו) והנה בעוה"ר רבה המכשלה בשמירת הלשון מלשון הרע ורכילות ושקר ומרמה וכו' וכו', ושחוק וקלות ראש, וזה עוד גרוע ממרחץ ובית הכסא. ובעוה"ר [שמזלזלים] אפי' לדבר בלשון הקודש דברים בטלים בבית הכנסת ובשעת קריה"ת, דעביד קלנא לשכינתא רח"ל [עיין זוה"ק ח"ב דף קל"א ע"ב], ואם זה עוד בלשה"ק הרי זה עוד ביתר שאת בגדר הגם לכבוש את המלכה עמי בבית.
ולפענ"ד כיון שלהנזר הקדש הנ"ל אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא גרם לו החטא אשר לשון ארמי סיפר, מה יענו איזובי קיר. ולכך רק קדושים וטהורים כהגר"א, אשר כל מחשבותיו ורעיוניו יומם ולילה כל ימי חייו דבוק בה' ותורתו, הותר לו לדבר בלשון הקודש, שכל דבריו היו בקדושה, ואף שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד [ע"ז י"ט ע"ב], וכהך דר' יהודה בבית המרחץ בשבת [הנ"ל]. אבל כיון שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה הנהיגו אבותינו את בניהם שלא לדבר בלשון הקודש, ואם יזכה אחד או שנים בדור ובמשפחה לזכות לזה, לא יוצרך ללימוד של אביו.
ולכך באמת לא הוזכר בפוסקים הך דספרי שילמדו לשון הקודש אף בארץ ישראל, דאדרבה שבשו הלשון הערבית והספרדית, וכמעט בכל מקומות שישראל שמה שבשו לשונותם כידוע, ועשו מזה לשון יהודית כדי לקיים לא תלכו בחוקות הגוי. וזה בשביל לדבר לצרכים הגשמיים, ובכל מקום שהוא אף במלא גילולים ובבית הכסא ומרחץ וכדומה, ולנשים נדות וזבות בימי ראייתן וכדומה, וכמו במצרים כנ"ל, וזה תיקון גדול מאוד, ובעוה"ר קלקלתינו זה הוא תקנתינו.
ולכך בודאי שח"ו להניח שפת אבותינו מדור דור ולהשתמש בלשונם של עוברי עבירה, ואולי לכך קוראים "עברית" לשון נופל על לשון, ורוב המילין בדו מליבם רח"ל, ואם יש בו ביטויים של לשון הקודש זה עוד מגביר האיסור וכנ"ל. ואלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר ונלך בדרכי אבותינו הקדושים, ולא נסור מדבריהם ימין ושמאל, ואפילו יאמרו על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין וכו' [ספרי ורש"י דברים י"ז י"א].
ובזה הזכות נזכה שימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל, ונזכה למלאה הארץ דעה את ה', ויקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ, ויקויים כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [צפניה ג' ט'], שפירשו האבן עזרא בשם רבינו משה והמצודות דהיינו לשון הקודש, ובמהר"י קרא שידברו מלות לשון הקודש שהוא לשון מובחר, וזה פלא. ונראה שהגויים גם אז לא ידברו בלשון הקודש שבו נברא העולם, רק ידברו בלשון שיש בו כמה מלים לשון הקודש וכמו שהנהיגו אבותינו לנו לאחר שגלו, ורק זרע אברהם יצחק ויעקב ידברו כולם ממש בלשון הקודש שבו ניתנה תורה ובו נברא העולם אכיה"ר.
באתי קצת בדברים מועטים לברר שורש הענין של חינוך אבותינו הקדושים, אשר כל עניניהם תורת אמת, והנסיון הוכיח שגדלו והצליחו לזרע ברך ה' להמשיך מורשת אבות מסיני. וח"ו לזוז מזה זיז כל שהוא לנו ולבנינו עד עולם. וכל ההולך בדרכי אבות, הבטיחו לנו חכז"ל שמתקוממים עליו בזכות אבות [מדרש הובא בישמח משה ריש פרשת עקב ועיין ב"ר ע"ו ג']. ונזכה שלא ימושו דברי התורה מפינו ומפי זרעינו, ולזכות לביאת משיח צדקינו בב"א. ולברכת כוח"ט בסש"צ לשנת גאולה וישועה אכיה"ר.