מעיין כתב:אני תמה אם באיזו מקום מוזכר מפורש סברא זו דלא אמרינן רובו ככלו לענין שינה ושצריך שגם רגליו יהיו בתוך הסוכה, מה שיש לזה משמעות גדולה בתשו' חכם צבי הנ"ל
מעיין כתב:עיין במאמר ותמיהתנו הוא שמדברי החכם צבי החולק על תרומת הדשן בשתים, הא' דמצטער בכפיפה בעת שינה הוי מצטער, והב' דסוכה שאין ראוי לשינה כשר לאכילה, ובדבריו שם יוצא שסוכה לשינה צריך להיות ד' אמות, מיסוד שכן הוא מקומו של אדם, והיינו בהתפשטותו בריווח, עיי"ש ועי"ז תמהתי דסוכ"ס הרי לסוכה בפשטות סגי ברגליו לחוץ, ולכן רציתי לומר בדעתו שלשינה צריך כל רגליו בתוך הסוכה.
עי' במאמרי שהארכתי הרבה בפירוש דברי התה"ד והחכ"צ
וע"ז רציתי לדעת האם מי שכתב כך מפורש
מעיין כתב:דין דראשו ורובו כלול בתוכה שני דברים האחד כיון שהשיעור מיוסד על דרך ישיבה סגי בשיעור ששה לגופו, מ"מ יש גם דין שרגליו יכולין להיות חוץ לסוכה לגמרי
ובתה"ד בייסדו החשבון לשינה מייסד חשבונו עכ"פ בקושיתו בחשבון שרגליו תלויים לגמרי חוץ לסוכה במקום הפתח, ורק הקושי' שגם רובו המחויב נצרך לזה התכופפות קצת, עיי"ש.
ולכך תמהתי שאף לפי החכם צבי שחולק וסובר דשינה א"א במצטער אבל למה לו לרגליו שיהי' בתוך הסוכה.
חוץ שנאמר כפי שחידשתי, שבשעת שינה אם יהי' רגליו תלויים חוץ יתקלו בו ולכך חשיב מצטער אבל לזה צריך ראי' שלא כדברי התה"ד
ובאמת אין מפורש כן בחכ"צ לרבנן, מ"מ משמע כן קצת בדבריו, דהרי אמר דטעם לרבי דבעי סוכה ד' על ד' הוא דרבי סובר כדעת המרדכי דצריך להיות הסוכה ראוי לשינה, משמע דזה השיעור אכן גם לב"ה לשינה.
והנלענ"ד דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן אי בעינן ד' אמות או סגי בז' טפחים הוא בסברא זו אי בעינן שתהא הסוכה ראויה לשינה נמי ולהכי בעינן ד' אמות כדאשכחן לענין ד' אמות ברה"ר דטעמא משום דבשינה בעינן האי שיעורא או סגי בראויה לאכילה ולהכי סגי בס' טפחים כדי ראשו ורובו ושלחנו וקיי"ל כרבנן
מעיין כתב:דברי החכם צבי ברור מללו לגבי רבי עכ"פ ואעתיק לשונווהנלענ"ד דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן אי בעינן ד' אמות או סגי בז' טפחים הוא בסברא זו אי בעינן שתהא הסוכה ראויה לשינה נמי ולהכי בעינן ד' אמות כדאשכחן לענין ד' אמות ברה"ר דטעמא משום דבשינה בעינן האי שיעורא או סגי בראויה לאכילה ולהכי סגי בס' טפחים כדי ראשו ורובו ושלחנו וקיי"ל כרבנן
נראה דהוא שיעור בסוכה לשינה, ולכאורה ה"ה לרבנן זה הוא שיעור בסוכה לשינה
ברור שכוונתו כמו שכתבת בהמשך (הדגשתי)
ואף שיתכן לומר דלרבנן כיון דלאכילה עכ"פ יש שיעור ז' טפחים, הרי יש עכ"פ שיעור אחד השוה לכל
לא ניתנה שני שיעורים לסוכה, והשיעור הב' לשינה הוא רק מכח דין מצטער, ולפי זה יהי' לכל אחד השיעור כפי הצטערותו
ודוקא שיעור שהוא יסוד לדין זה הוא שיעור השוה בכל, כמו דשיעור מקוה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות אף לאדם קטן
כמו כן שיעור של ז' טפחים הוא אף לאדם דק וצנום שיושב בפחות מאמה, כי כל שיעורי חכמים ותורה כך הוא
וכן שיעור הסוכה לרבי הוא ד' אמות שבנוי על שינה, הוא שיעור השוה בכל ובנוי על אדם בינוני, ולכן הוי השיעור כן לכל
משא"כ לרבנן השיעור של אכילה ז' טפחים, הוא הוא השיעור השוה בכל, ואילו השיעור לשינה יהי' לכל אחד כפי שיעור הצטערותו
מ"מ זה גופא לרבי שיהי' השיעור בנוי על ד' אמות שלמים, ולא על רוב ד' אמות, כך היא שיעורם של חכמים (ושל תורה) על דרך השלם וה'עגול'
ומתה"ד רואין שסובר בפשטות שבשעת שינה רגליו חוץ לסוכה, ואין זה גורם צער כלל, ולא דן כלל בזה, רק שמתקשה דגם בחלק הנשאר המחויב בסוכה נצרך להתכופף בשיעור של ז' אף שישכב באלכסון יעיי"ש, ואם החכ"צ רוצה לחלוק על חידוש התה"ד ולכנוס לפשטות השיעור הי' צריך להיות בנוי על שכיבה כרגיל ורגלים חוץ לסוכה, כמו באכילה שבפשטות הבנת האחרונים נכלל בראשו ורובו שרגליו חוץ לסוכה, עיין בלשון המג"א בענין שלחנו בתוך הבית, שכתב דאסור אף בכולו תוך הסוכה, נראה דפשטות הלשון ראשו ורובו הכוונה שרגליו בתוך הבית, אף ששייך שרגליו סרוכים תחת רובו, [ועל זה חדשתי בהבנת דבריו, דעל ידי העוברים ושבים יכול להתעורר משינתו והוי כגורם צער, דבר שלא מצאתי בשום מקום מפורש, ומנ"ל להחכ"צ לחדש דברים מחודשים, אם לא שנדחוק דדברי רבי וביאורו בהם, שזה הוא סמך דבריו שאכן שלשינה נצרך שיעור גדול (אף שהם מחודשים כי בפשטות כוונת רבי הוא ענין קביעות כמו בית, כמו שאר דברים המנויין שם מזוזה), הם מקור דבריו]
מעיין כתב:לא הבנתי האם שבעה טפחים שיעור עגול ב'אמות' [ועוד יותר כשתמצי לומר חזינן דיסודי השיעור לא נמסר בכלל באמות מדה של אמות וטפחים רק במחזקת ראשו ורובו ושלחנו, עד שהי' מקום לומר דהולכין אחר מה שהוא אדם, עד שבאו חכמי הגמ' וקמ"ל דשיעור סוכה שבעה, ובירושלמי אסברה לה בסיבת הדברים]
ואה"נ דרבי אכן קבע לו באמות [ולפי פשטות הדברים בטעם רבי דמשום קביעות דומה לבית צריך קביעות בית, ולא משום דבעי דיהא ראוי לשינה, מובן היטב ענין קביעות של אמות, ובאמת בתשו' אחרת בחכ"צ בסי' קמ"ב משמע מפורש דלא כדבריו כאן, רק דמדמה ליה למזוזה עיי"ש]
ומה יזיק לומר שיעור לסוכת שינה ט"ו טפחים שהוא ראשו ורובו בריווח [החשבון דראשו מלבד רובו] בשכיבה רגילה שבנוי על ד' אמות [שזה בנוי על חשבון כולו וגם בהתפשטות ידיו עי' ר"מ ור"י בעירובין שציין החכ"צ], ולמה לומר ד' אמות שזה הוא כ"ח טפחים
בעצם, מה דעת כבודו לענין עצם הדברים לדעת החכ"צ האם מועט הרגלים צריכין להיות בתוך הסוכה, לרבי ולרבנן
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים