עינא דשפיר חזי כתב:ב. ומה הדין בנמצא בקטע שאסור לו לענות אמן כגון בתפילת עמידה האם גם אז יעצור כדי לשמוע את הקדיש או יעצור רק כדי לשמוע אמן (ומדין שומע כעונה ע"פ רש"י בסוכה) או שמא יכול להמשיך בתפילתו לגמרי.
ג. ומה הדין בכל זה בקדיש לאחר דאמירן בעלמא, האם יכול להמשיך או לא.
אלו שאלות מעשיות, וכמעט שלא מדברים עליהם.
אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא (כז) ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה.
(כז) ישתוק - עד יתברך.
יהודה בן יעקב כתב:עינא דשפיר חזי כתב:ב. ומה הדין בנמצא בקטע שאסור לו לענות אמן כגון בתפילת עמידה האם גם אז יעצור כדי לשמוע את הקדיש או יעצור רק כדי לשמוע אמן (ומדין שומע כעונה ע"פ רש"י בסוכה) או שמא יכול להמשיך בתפילתו לגמרי.
ג. ומה הדין בכל זה בקדיש לאחר דאמירן בעלמא, האם יכול להמשיך או לא.
שו"ע או"ח קד, ז, משנה ברורה כזאינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא (כז) ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה.
(כז) ישתוק - עד יתברך.
איבעיא להו (ברכות כא ב) מהו להפסיק ליהא שמיה רבא מברך, כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש ותלמידי ר' יוחנן אמרו לכל אין מפסיק חוץ מיהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, והני מילי דשתיק ולא עני בהדיהו דאמר מר שמע ולא ענה יצא, וכדאמרינן ויתברך הדר לצלותיה.
יהודה בן יעקב כתב:ציטטתי את הדברים כפי שמופיעים, ולא פירשתים, ואני סברתי להוכיח מזה דאי"צ לשמוע את כל הקדיש, אע"פ שצריך לצאת באמן של דאמירן בעלמא. ואילו אתה הבנת שצריך לשתוק מתחילת הקדיש עד יתברך, ולכן תמהת מה ענין בזה. ומשום כך בדקתי את הדברים במקורם, והם בבה"ג [ברכות פרק ג, ומה שנכתב בשעה"צ כנה"ג הוא טעות, דהמקור הוא במג"א ושם נכתב כ"ה = כנה"ג, אך שם ליתא דין זה והלשון שציטט שם הוא בבה"ג].
ספר הלכות גדולות סימן א - הלכות ברכות פרק שלישיאיבעיא להו (ברכות כא ב) מהו להפסיק ליהא שמיה רבא מברך, כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש ותלמידי ר' יוחנן אמרו לכל אין מפסיק חוץ מיהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, והני מילי דשתיק ולא עני בהדיהו דאמר מר שמע ולא ענה יצא, וכדאמרינן ויתברך הדר לצלותיה.
ומבו' שעל הנידון בגמ' אם מפסיק ליהא שמיה רבא או לא, כתב דשותק ואינו עונה כיון דשומע כעונה ויוצא בזה, אך כשמגיע ליתברך חוזר לתפילתו. ומבו' שאי"צ להפסיק בתפילה מתחילת הקדיש.
הפצת המעיינות כתב:כמונו כמוך
דרומי כתב:ויש להעיר עוד בענין זה, למי שמכיר את מנהג חב"ד המחודש במנחת שבת, שאומרים את החצי קדיש שלפני שמו"ע תוך כדי גלילת הס"ת והולכתו למקומו, והיינו, שעוד לפני שהס"ת מתחיל ללכת לארון הקודש מתחיל הש"ץ באמירת הקדיש, ומאריך בו עד לסיום הכנסת הס"ת, כדי להצמיד הקדיש לשמו"ע. ולכאורה לפי מנהג זה אין ברירה אלא לומר את ה'יהללו' שאומרים בהולכת הס"ת באמצע הקדיש!
אמנם ר"י מונדשיין ע"ה מציין ביומנו, שראה את הרבי מליובאוויטש במצב זה, והיה מי שאמר בקול 'יהללו' תוך כדי אמירת הקדיש, אולם הרבי שתק ואמר את ה'יהללו' רק לאחר סיום הקדיש (אף שהס"ת כבר נכנס לארון).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 399 אורחים