אבל תורה היא וללמוד אני צריך. כי בשבת האחרונה קראתי את הסיפור דלהלן
רבנו הזקן סיפר, שבפעם הראשונה שדיבר הבעל שם טוב עם תלמידיו אודות שמחת תורה, סיפר:
בשמחת תורה בכלל מאחרים יהודים. זמן התפלה [בתפילת הבוקר] בשבת וביום טוב בכלל מאוחר מאשר בימי החול, ובפרט בשמחת תורה מאחרים קצת בשינה, בגלל ההקפות וסעודת יום טוב. אך למלאכים אין עבודה זו, הרי הם קמים בשמחת תורה באותה שעה כמו בכל יום. הם רוצים לומר שירה, אך בלי נשמות אין הם יכולים, ככתוב "ברן יחד כוכבי בקר" (איוב לח, ז), ולכן הלכו לכבד [=לטאטא] את גן העדן. והנה מוצאים
הם שם דברים שאין הם יודעים מה הם: נעלים, סנדלים, ותמהו מאד. הם היו רגילים למצוא בגן עדן ציצית, תפילין, אבל לא נעלי בית.
קמו והלכו לשאול את מלאך מיכאל. והוא ענה להם, שזה הסחורה שלו, והסביר להם, שזה מהריקודים עם התורה, והחל למנות את נעלי הבית: אלה הם מקאמינקה, אלה הם ממעזריטש וכו'.
ובכך התגאה מלאך מיכאל על מלאך מט"ט הקושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, ואילו הוא — מלאך מיכאל — יעשה כתר יותר טוב מנעלי הבית הקרועות שמריקודי שמחת תורה.
(ספר השיחות תש"א [המתורגם ללה"ק] עמ' 24)
ובקריאתי דברים אלו עלו לי תמיהות ואשמח אם יתרצו לי אותם.
הבעל שם טוב הקפיד כל ימיו על תפלת נץ החמה כך כתבו כאן בפורום. וחוץ ממנו היו גדולים רבים בדורו כדוגמת האור החיים הקדוש ומרן החיד"א שהקפידו על תפלה בנץ החמה בציבור. אז כיצד זה שאין בנמצא נשמות ישראל ערות באותה שעה?.
