שייף נפיק כתב:1. לגבי חב"ד כבר כתבי על זה שהוא אמר לי שהיום אין צורך לצאת נגדם כי אין את הסחף הגדול שהיה אז.
2. לגבי הראיון הבנתי ממנו שהוא לא ידע שזה בתור ראיון לשם, פשוט ארליך בא ודיבר איתו והוא רשם ופירסם שם.
שייף נפיק כתב:לגבי הראיון הבנתי ממנו שהוא לא ידע שזה בתור ראיון לשם, פשוט ארליך בא ודיבר איתו והוא רשם ופירסם שם.
בינוני כתב:[כשהייתי בבית האבלים היה שמה אברך לא מהעדה של הגר"ל כלל, אף אחד מהציבור לא הכיר אותו, אבל הוא עמד ואמר בהתרגשות: רבי לייב היה הבן אדם שהכי החזיק ממני בעולם! הוא הכי אהב אותו מכל האנשים בחיים שלי!]
רעואל המדייני כתב:אשמח לדעת: האם הגר"ל היה מודע לספרים ולמחברים שדרכם דומה לדרכו?
בעניין 'שתי פרשיות', בבית בריסק מקובל לייסד 'שתי פרשיות' בחלוקה הלכתית, והגר"ל המשיך את הקו לומר 'שתי פרשיות' בחלוקה רעיונית.
אך האם היה מודע לספרים שאינם מקובלים בבתי מדרשינו, שאומרים רעיונות דומים? הלא הם: מאמר 'איש האמונה הבודד' של הרב סולוביצ'יק מבוסטון, ספרי הרב מרדכי ברויאר על תורת הבחינות, מאמרים של פרו' דוד הנשקה והרב יהודה ראק.
ובאופן כללי, האם היה מודע למחקר המקרא, ולפחות לספרים בסגנון 'דעת מקרא'?
הצגתי את השאלה גם בפורום על דרך לימודו של הגר"ל, ועדיף להגיב שם ולא כאן.
viewtopic.php?f=17&t=28760&p=498112#p498112
בינוני כתב:שייף נפיק כתב:1. לגבי חב"ד כבר כתבי על זה שהוא אמר לי שהיום אין צורך לצאת נגדם כי אין את הסחף הגדול שהיה אז.
2. לגבי הראיון הבנתי ממנו שהוא לא ידע שזה בתור ראיון לשם, פשוט ארליך בא ודיבר איתו והוא רשם ופירסם שם.
1. בוודאי שזה בעצמו טעם נכון, אבל אני דיברתי איתו לא רק על חב"ד, והוא אמר לי כנ"ל, שהיום באופן כללי הוא רואה דברים באור אחר.
2. גם אם הוא לא חשב שהדברים יתפרסמו [הוא לא היה טיפש... כאשר בא אליו מישהו זר ושאל אותו זמן ארוך על היחס שלו לחב"ד, בוודאי הוא לקח בחשבון שהדברים 'עלולים' להתפרסם], עדיין אתה רואה מדבריו שבשיחה כ"כ ארוכה הוא מצא רק טוב לומר על החסידות הזו.
דודי צח כתב:אולם ככל שהלך והתבגר, גם בגילו וגם ביישוב הדעת כמובן, וכך גם חבר מושפעיו התבגרו והפכו מחבורת מבקשים לקהילה ממוסדת ומסודרת, אזי כבר לא נשמע ממנו ביקורת, ואולי גם הפך את מבטו הכללי ליותר חיובי, ואי אפשר לשלול גם את המחשבה, כי גם אחר ששבעה נפשו וגופו בחווייה אישית את מכת ההתנגדות וההשמצות מהרחוב הירושלמי כנגדו - היה מתון ביותר, ולא היה מתייחס כמעט בשפת ביקורת כלפי אחרים. ואזי נתגלה כוחו הגדול כיצד נפשו יוצאת בדברו על חוגים אחרים דברים חיוביים ומפעימים.
סגי נהור כתב:ֱבמחילה, הסיפור על הריקודים בפורים הוא סיפור מכוער ממש, מכל היבט שהוא - אנושי, יהודי וחינוכי. וזאת בלי שום קשר לדעתו הפרטית של הרב.
לא היה ראוי לאוהביו ומוקירי זכרו לפרסם סיפור כזה בימים אלה.
מודה ומהלל כתב:כנס ארגון "פרחי הדגל" בחודש תשרי ש"ז, האירוע הציבורי האחרון בו הוא השתתף.
דודי צח כתב:אשאל למביני התכלת
זכורני בילדותי כי הגר"ל לבש חוטי תכלת תקופה מסויימת, ושוב חזר ללבן.
כששאלתי אותו השיב, שמעיקרא היה סבור שיש בזה בחינה של 'אם לא יועיל לא יזיק', ובסוף התברר לו שיש איזה היזק על הצד שאינו תכלת.
אינני בקי בעניין, אבל איזה 'היזק' יכול להיות באם זו תכלת שגויה? מי יוכל להחכימני.
אגב לטעמי הוא חזר לנהוג כמו כל בית ישראל, באשר בשנים הללו (לפני 35 שנה) כשבנה את עצמו ואת משנתו כ'דרך', הציב לעצמו עוד יסוד חזק בחיים: קדושת הנורמליזציה. וזה באמת הדבר שהחזיק/הגביל אותו, שכן למרות שהיה חדשן ופורץ דרך, לא עשה לכאורה שום משגה ושינוי של ממש ביחס לשאר כל בית ישראל. ואדרבה, רבות התאמץ לבאר גם מנהגים רווחים שהם לכאורה שגויים ביסודם ובכל זאת מצא להם יסודות על אדני ההלכה לאמיתה או על כל פנים בשפתו 'רוח ההלכה'. אי לכך יתכן שהניצוץ הנורמלי שהיה בקרבו, הביא אותו להשליך את התכלת ולהשאירו לאחרים שהם בין השאר גם רוכבים על אופניים חשמליים, לובשים תיק גב וכדומה, ולא ליהודי ירושלמי-אותנטי כמותו.
יהודי טבעי כתב:מודה ומהלל כתב:כנס ארגון "פרחי הדגל" בחודש תשרי ש"ז, האירוע הציבורי האחרון בו הוא השתתף.
שאלתי את הרב נפתלי פרוש יו"ר פרחי הדגל, כיצד הסכים לבוא עם חולשתו הגדולה ודאגתו מהניתוח.
ואמר כי הגר"ל אכן אמר לו כי אין לו כח כלל, אולם הוא אינו יכול לוותר על המחזה של רבבת ילדי ישראל קוראים בצוותא שמע ישראל.
וזה אכן אופייני למבטו הנלהב מכל הנוגע לתקומת ישראל אשר מתרחש בדורות האחרונים.
שייף נפיק כתב:דודי צח כתב:אשאל למביני התכלת
זכורני בילדותי כי הגר"ל לבש חוטי תכלת תקופה מסויימת, ושוב חזר ללבן.
כששאלתי אותו השיב, שמעיקרא היה סבור שיש בזה בחינה של 'אם לא יועיל לא יזיק', ובסוף התברר לו שיש איזה היזק על הצד שאינו תכלת.
אינני בקי בעניין, אבל איזה 'היזק' יכול להיות באם זו תכלת שגויה? מי יוכל להחכימני.
אגב לטעמי הוא חזר לנהוג כמו כל בית ישראל, באשר בשנים הללו (לפני 35 שנה) כשבנה את עצמו ואת משנתו כ'דרך', הציב לעצמו עוד יסוד חזק בחיים: קדושת הנורמליזציה. וזה באמת הדבר שהחזיק/הגביל אותו, שכן למרות שהיה חדשן ופורץ דרך, לא עשה לכאורה שום משגה ושינוי של ממש ביחס לשאר כל בית ישראל. ואדרבה, רבות התאמץ לבאר גם מנהגים רווחים שהם לכאורה שגויים ביסודם ובכל זאת מצא להם יסודות על אדני ההלכה לאמיתה או על כל פנים בשפתו 'רוח ההלכה'. אי לכך יתכן שהניצוץ הנורמלי שהיה בקרבו, הביא אותו להשליך את התכלת ולהשאירו לאחרים שהם בין השאר גם רוכבים על אופניים חשמליים, לובשים תיק גב וכדומה, ולא ליהודי ירושלמי-אותנטי כמותו.
עיין קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב כמדומה סימן ג' בחלק א'
דודי צח כתב:הספר המפורסם "רש"י כפשוטו" ואחריו "מקרא מפורש" - הוא פרי יצירתו של תלמידו המובהק הגאון רבי נפתלי אנשין, וכן כל צוות העורכים והמסייעים, בפרט בראשית הדרך הם מתלמידי הגר"ל זצוק"ל.
ואכן שמעתי ממנו באחד השיחים שהוא מרגיש שבאמצעות מהדורת החומש הזה תורתו מתרחבת
אמיר כרמי כתב:דודי צח כתב:הספר המפורסם "רש"י כפשוטו" ואחריו "מקרא מפורש" - הוא פרי יצירתו של תלמידו המובהק הגאון רבי נפתלי אנשין, וכן כל צוות העורכים והמסייעים, בפרט בראשית הדרך הם מתלמידי הגר"ל זצוק"ל.
ואכן שמעתי ממנו באחד השיחים שהוא מרגיש שבאמצעות מהדורת החומש הזה תורתו מתרחבת
אפשר להסביר את הקשר לתורתו לרש"י כפשוטו שלכאורה רק מבאר את רשי (מקרא מפורש יותר מובן לי)
אליהו סולוביציק כתב:כמה מילות פרידה מהרבי רבי לייב
שייף נפיק כתב:דודי צח כתב:אשאל למביני התכלת
זכורני בילדותי כי הגר"ל לבש חוטי תכלת תקופה מסויימת, ושוב חזר ללבן.
כששאלתי אותו השיב, שמעיקרא היה סבור שיש בזה בחינה של 'אם לא יועיל לא יזיק', ובסוף התברר לו שיש איזה היזק על הצד שאינו תכלת.
אינני בקי בעניין, אבל איזה 'היזק' יכול להיות באם זו תכלת שגויה? מי יוכל להחכימני.
אגב לטעמי הוא חזר לנהוג כמו כל בית ישראל, באשר בשנים הללו (לפני 35 שנה) כשבנה את עצמו ואת משנתו כ'דרך', הציב לעצמו עוד יסוד חזק בחיים: קדושת הנורמליזציה. וזה באמת הדבר שהחזיק/הגביל אותו, שכן למרות שהיה חדשן ופורץ דרך, לא עשה לכאורה שום משגה ושינוי של ממש ביחס לשאר כל בית ישראל. ואדרבה, רבות התאמץ לבאר גם מנהגים רווחים שהם לכאורה שגויים ביסודם ובכל זאת מצא להם יסודות על אדני ההלכה לאמיתה או על כל פנים בשפתו 'רוח ההלכה'. אי לכך יתכן שהניצוץ הנורמלי שהיה בקרבו, הביא אותו להשליך את התכלת ולהשאירו לאחרים שהם בין השאר גם רוכבים על אופניים חשמליים, לובשים תיק גב וכדומה, ולא ליהודי ירושלמי-אותנטי כמותו.
עיין קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב כמדומה סימן ג' בחלק א'
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 430 אורחים