אין שורין את הכרשינין דהיינו שמציף מים עליהם בכלי כדי להסיר הפסולת, ולא שפין אותן ביד כדי להסיר הפסולת דהוה ליה כבורר, אבל נותנן בכברה אף על פי שנופל הפסולת דרך נקבי הכברה.
ובמשנה ברורה (ס"ק ל)
.אף על פי שנופל וכו' - כיון שאינו מתכוין לכך
ובביאור הלכה (ד"ה אע"פ שנופל),
כן הוא לשון הר"ן ע"ש ולשון רש"י בזה אף על פי דלפעמים נופל וכו', ומשמע דס"ל דאל"ה אסור משום דהוי פסיק רישא.
והעולה מתוך דברי הביה"ל, שיש כאן מחלוקת בין רש"י להר"ן לגבי הדין דמיירי בסעיף זה שמותר ליתן הכרשינין בכברה אע"פ שנופל הפסולת, שההיתר הוא משום דבר שאינו מתכוין, האם ההיתר נאמר רק במקום שאין זה פסיק רישא או גם היכא דהוי פסיק רישא.
והנה דברי הביה"ל צריכים ביאור טובא, ונקדים דברי המשנה שהם מקור ההלכה עם דברי רש"י.
תנן בשבת (קמ, א),
ואין שולין את הכרשינין, ולא שפין אותן, אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה. אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ, אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האיבוס.
ומבואר בלשון המשנה שתי הלכות, דין אחד של נתינת כרשינין לתוך הכברה, ולכאורה מיירי באופן שאכן נעשית כאן ע"י הכברה מלאכת ברירה, ויתכן שגם הנותן מתכוין לכך שהכרשינין יתבררו, אלא שהוא אינו משתתף כלל במעשה הברירה, שכן הוא רק נותן לתוך הכברה ואינו עושה מלאכת כבירה. ודין שני של נטילת תבן בכברה, והיינו שמתכוין רק לסחוב את התבן בדרכו לאיבוס בתוך הכברה ואינו מתכוין לברירה כלל.
וכן עולה בעליל מדברי רש"י, וז"ל,
אבל נותן לתוך הכברה - ואף על פי דפעמים שהפסולת נופל דרך נקבי הכברה, ונמצא נתברר מאליו.
אבל נוטל בכברה - ליתן בתוך האבוס, ואף על פי שהמוץ נופל מאליו - כר' שמעון דאמר: דבר שאין מתכוין מותר.
ומדויק היטב שכלפי הדין הראשון במתני' נקט טעם ההיתר משום ש'נמצא נתברר מאליו', והיינו שאין הוא עושה את המעשה של הברירה אלא הכלי, ודנים את מעשהו כעין גרמא, ורק כלפי הדין השני במתני' כתב שהטעם הוא משום דעת ר"ש שדבר שאינו מתכוין מותר.
והנה הטור והשו"ע העתיקו בסי' שיט רק את הדין הראשון, ואת הדין השני העתיקו להלן ריש סי' שכד, ולגבי הדין הראשון לא מצינו בשום מקום את הטעם של דבר שאינו מתכוין, אלא מצד שאין דנים את המעשה כנעשה על ידו, ויעויין בלבוש שהוסיף בזה"ל, כיון דממילא נתברר והוא לא עביד כלום. וכעין זה בלבושי שרד .
ומעתה מה נפלאו דברי הביה"ל שנחית על דין זה - הראשון במתני' - מטעם דבר שאינו מתכוין. וצריך תלמוד.