גאולה בקרוב כתב:ידידי היה לאחרונה אצל אחד מגדולי ת"ח בדורנו, ואמר לו מה ששמע מהגרי"ז בשם אחיו הגר"מ, זצ"ל, רעיון נחמד:
בסוכה סוכה דף מא עמוד א, שנינו במשנה:
"בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור".
וכתב שם תוספות:
"ושיהא יום הנף כולו אסור - הרבה תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי, אלא הנך תרתי תיקן יחד, להכי תני הכא יום הנף אגב גררא. ותימה, דבמנחות פרק רבי ישמעאל (דף סח.) לא תני הנך דלולב אגב ההוא דיום הנף!"
ויישב הגר"מ בדרך חידוד נחמדה, ששני תקנות אלו הם זכר למקדש, אלא שתקנת לולב היא קצת עצובה (כלשון בעל המאור על ספירת העומר: לעוגמת נפש לחורבן בית מקדשנו), ותקנת "יום הנף כולו אסור" היא מעודדת: "מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו אשתקד וכו'.
לכן בסוכה ששנינו את התקנה העצובה, ראו לנכון להזכיר בצידה את התקנה המעודדת, ולהיפך במשנה במנחות לא הזכירו את לולב...
הוורט הזה ידוע בשם האמרי אמת.
אמרתי, תודה רבה גדולה.