הודעהעל ידי בן_אליעזר » א' נובמבר 25, 2018 7:05 pm
כמדומה לי שהובא בפורום מכבר, עכ"פ משהו כעין זה:
בירור ב'מציאות הדברים' בלשונות העמים בתקופת התנ"ך לדורותיו - דהיינו, היאך ידעו בנ"י לדבר בשפה המשותפת של העמים בהם נמצאו באותה השעה וכיו"ב?
מילא אצל יוסף (ואולי עוד מקרים בתנ"ך) כתוב "כי המליץ בינותם", אבל האם הי' כך בכל מקרה ומקרה (אלא שלא פירט הכתוב באחרים)? או, האם הי' לשה"ק (או צורה דילי') מרוו בכל העמים שם באזור אה"ק? האם מובא כזה במפרשי המקרא וכיו"ב בפרד"ס התורה?
הרי גם ישנו החשש שהמתרגמים למיניהם ישלחו ידיהם בזדון, שלא יהי' מובן השיחה בין זל"ז, או שיהא מובן בדרך אחרת, לעשות "בעיות" להשני..?
ייתכו והדברים פשוטים ונפתרים בא' המפרשים, אבל אני בתומי לא ראיתיו בזה.
[אצל עפרון לדוגמא - אי"ז בעי' של "טלפון שבור" (באם נקרא לו כך) בלשונות שונות בהתדברות עם אאע"ה - אלא כעין "עירפול" הדברים, 400 באופן כזה או כזה, אבל השאלה נסוב על מצבים ומקרים אחרים שנראה ברור לכאו' שדיברו זל"ז באופן ישיר, ולפעמים גם בסודיות מבלי איש].
ואולי אני טועה ולא הי' כאן אשכל כזה? אשמח למר"מ בכל כה"ג (ואם לא, נעשה מזה אשכול חדש ללבן הדברים)
(כמדומה שהי' גם איזשהו בירור ע"ד השפות של הבהמות כחמורו של בלעם, היאך שדיבר אל בעליו, ואשמח לראות גם אשכול זה - באם שונה הוא מזה שלפניו).