מקדש מלך כתב:אבל למה בהלכות מעשיות אנחנו מבינים שלא ניתן להורות הלכה ממשניות רבינו הקדוש, אלא הפשטן לומד רק את ה'משנה ברורה', ואילו המעמיק יותר לומד 'גם' את המקורות. ואילו כאן לא?
מצוין. שילמדו את הפסוק, ואח"כ את מדרשי חז"ל בגמרא ובמדרשים עם מפרשיהם, פירושי הראשונים רש"י והרמב"ן והרד"ק, ואח"כ את גאוני המחשבה כמו החובת הלבבות המהר"ל השל"ה וכו'. ואח"כ מה שהוציאו מהם הפוסקים למעשה, היינו גאוני המוסר והחסידות בדורות האחרונים, ואם יש מה לדון בדבריהם - שידונו, הרי כל אלו כבר פירשו עבורנו את הפסוקים בדרכים הכי נכונות.
האם מבט של אנשים פשוטים יחסית (אין כוונתי להגרי"ל מינצברג עצמו) בפסוקים עצמם, אמור לקבוע הלכה למעשה בהלכות חובות הלבבות, שהם עלולות לטעות ולסטיות פי כמה מהלכות מעשיות? ומה גם שהרבה פעמים הם אכן מחדשים 'מהלכים' חדשים, שאינם מצויים ספרים ההם (וכל המרבה לחדש הרי זה משובח), והחידוש נקבע בתור 'המבט המרכזי שבו עלינו להסתכל על המצווה' ?
אני חושב שגם בחלק הזה של התורה יש שתי חלקים, שמעתתא והלכה. הרי, אדם שלומד גמרא יכול להציע פירושים כפי הנראה לו, והוא לא יפסוק עפי"ז הלכה אלא יש לו רעיונות כל שהם בבחינת אולי ואולי. אדם שלמד סוגיה כהוגן ועיין בה, וראה את דברי החכמים האחרים יכול אחר העיון להכריע הכרעה.
גם בחלק של הדעות והלבבות של התורה יש את החלוקה הזו. אפשר להציע רעיונות יפים, ואפשר להוציא רעיון הלכה למעשה, דהיינו להכריע שזה התוכן והמהות של מצווה מסוימת ועפי"ז לנהוג למעשה. החלק הראשון הוא לפילפולא בעלמא, מה שעושה כל דרשן, (ומבקשי פשוטו של מקרא יעשו זאת בסגנון של פשט יותר) והחלק השני כבר יש לו אחיזה במציאות. ברור שכאשר באים לקבוע אבחנה מסוימת לא פוסקים רק עפ"י המקרא אלא רואים את כל התמונה הרחבה את כל דברי רבותינו, ומתוך ראיית התמונה הרחבה קובעים.
לדוגמא, כהמשך לדוגמא לעיל מתקיעת שופר. תקיעת שופר זה מצוה קצת עמומה. הרס"ג מביא עשרה רעיונות בה. מי שירצה לברר את הסוגיה הזו, ילמד את המושג הזה, בתנ"ך, בהתיחסות האנושית, וכמובן יעיין בכתבי רבותינו גדולי הדורות, ומתוך המבט הרחב הזה, הוא יוכל להכריע הכרעה כל שהיא.
וכ"ש מי שבא לקבוע איזה הבנה יסודית בעבודת ה', או כל אמונות ודעות, בוודאי שהוא לא יכריע על בסיס הבנה כל שהיא שנראה לו בפסוק בלי לראות מה עוד נאמר על כך, אלא במבט רחב הוא יעיין על הנושא. (ואני יכול להעיד, כדוגמא עסקתי בעבר בבירור הנושא של אמונה ביטחון והשתדלות, האם יש סוג של ביטחון בלי שום צורך להשתדל וכו', מה שמפורסם כויכוח של החזו"א על הסבא מנוברדוק. ועוד לפני שחיפשתי בספרים בדקתי את הנושא בתנ"ך, וראיתי כמה וכמה ראיות. אח"כ התבוננתי בספרים, וראיתי שחלק מהראיות כבר נידנו ויש מו"מ בהם, וכו' כדרכה של תורה. ובהחלט היה לכתוב בתנ"ך חלק מרכזי בגיבוש המסקנה).
העלון שיוצא אני מבין שהוא עוסק יותר בחלק של הרעיונות בלי לקחת אותם הלכה למעשה, שאז יבחנו ויצרפו אותם כמו שצריך. אני חשב שבסופו של דבר הויכוח כאן אינו גדול, אולי קצת על מינונים, אבל בסך הכל העקרונות מקובלים על כולם. והבורא ית' יעזור שנזכה לדעת אותו ולעבוד אותו לטוב לנו כל הימים.