ח. רוזנברג כתב:אוהב תוכחה כתב:לגבי השאלה האם זה עונה על ההגדרה של פשט או לא, ראשית, לענ"ד, וכפי שעלה מדברי הרב רוזנברג ועוד, פשט ודרש אינם מובחנים בסכינא חריפא אלא הם נעים על רצף. דרש אינו מסור דווקא לחז"ל, אלא בכל דור ודור וכל לומד ולומד צריך לדרוש את התורה. כלומר, כאשר לומדים את התורה מתוך התרגשות והתפעלות, וכמאמר חז"ל על הקורא בנעימה, עולות הרבה הרגשות ואסוציאציות, והרבה פעמים ממש מרגישים שזה חלק מכוונת הדברים, ולפעמים יש בזה פחות בטחון, עד לדרגה כזאת שהלומד כמעט בטוח שזו לא כוונת הדברים, ואף על פי כן עצם הרושם של הדברים על הלומד הוא בבחינת דרש.
למשל, כשכתוב בתורה שהאחים הלכו לרעות את צאן אביהם בשכם, הקורא הרגיש מיד נזכר במעשה דינה, בעובדה ששכם נכבשה ע"י האחים בניגוד לדעתו של אביהם הזקן, ומיד מאירים לפניו דברי רש"י 'שלא הלכו אלא לרעות את עצמן', כלומר, להתרחק מרשות אביהם ולהתכנס ברשות עצמם. האם זה פשט? לענ"ד עצם העובדה ששכם אינה סתם מקום, והליכה לשכם יש בה מטען רב, היא בגדר פשט ממש; מה בדיוק המטען של שכם, ואיך הוא נוגע לכאן - זה כבר בגדר דברים המסורים ללב, ולכן זה יותר מתאים להגדרה של דרש. (אם כי אינני בטוח שזאת ההגדרה המדויקת).
איני מסכים לדבריך, לא בפשט ולא בדרש.
בפשט - שכם היא המקום ששייך לאחים, ולכן הם הולכים לשם לרעות. מקום מרעה איננו הפקר, וייתכן שלא היו להם מקומות רבים לרעות את הצאן ולכן הרחיקו לשכם. זה הפשט. המטען הנוסף שיש ל'שכם' בעיניך, ובעיני רש"י, בעיני המדרש - לענ"ד איננו שייך לפשט.
ובדרש - לענ"ד דרש איננו מגיע בד"כ מהרגשות ואסוציאציות, אלא מהבחנות עדינות של מילים מסוימות שהתורה בחרה, של משפטים שהיה ניתן לכתוב אופן אחר, של סדר ומבנה וכו'. יש מקום של כבוד גם להרגשות, אבל המדרשים עוסקים יותר בירידה לרזולוציות של דיוקים לשוניים, הקבלות וכו', ולא "מה המטען הרגשי של המילה".
וזה רק מוכיח עד כמה ההבחנה בין פשט ודרש איננה חדה.
בעזרת הבורא ית'
1. אני חושב שבהגדרת המושג 'פשט' יש שני רובדים. הרובד הראשון והחשוב הוא הבנת הפסוק כצורתו, כפי כללי הבנת הנקרא שכל בר דעת יודע. ואכן, רוב התורה ברורה למי שבקי בלשון הקודש. החלק הזה רפוי בעיקר ברובד המעשי, צריך להתרגל לקרוא את התורה על מנת להכניס לראש את מה שכתוב בה, (לא רק כטקסט קדוש שצריך להיאמר). הענין הזה מתקיים אם האדם יוכל לחזור שוב על כל מה שהוא קרא ולסכם את הכתוב.
2. כל מי שילמד בצורה כזו, באופן טבעי יתקל בקשיים שונים, בעיקר פרשנות של מילים מסוימות, או בירור של פרטים עובדתיים חסרים. פרשנות המילים היא בוודאי חלק מידיעת הפשט הבסיסי. הפרשנות לעובדות, היא בכלל ידיעת הפשט, אם היא יצוקה על ראיות מוכרחות (מתמטיקה תורנית, ולא השערות שונות).
3. אחרי אלו יש רובד נוסף, פרשנות הפשט. כמו השאלה שהוצגה לעיל 'למה הם הלכו לשכם'. זה לא פשוטו של מקרא, אבל הלומד המשכיל מבקש להבין את הדבר הזה (במיוחד אם שכם רחוקה מחברון מרחק רב). כתשובה, נוכל להמציא מספר רב של רעיונות, (אולי זה נשאר בשליטתם, אולי היה שם הרבה מרעה, אולי היה וכו'. כל הרעיונות הללו ניתן לכנות אותם 'רובד נוסף בפשט' כי הם משתלבים בסיפור בצורה טבעית ואנושית כמו שהוא מסופר בתנ"ך ואינם מוספים מימד שאינו מפורש בכתובים.
אם נבקש להוסיף רעיונות שונים, שאינם משתלבים בצורה הטבעית של הסיפור, והם משנים את המשמעות של הסיפור מצורתו במקרא, (אם בסגנון קבלי: הם הלכו לתקן תיקונים בעיר שכם. או פרשנות מודרנית שתסביר לנו רעיונות שונים מה טיבה הרעיוני של העיר שכם, ומערכת היחסים בין יעקב אבינו ושבטי י-ה). רעיונות אלו הינם דרש, מאחר והם לא משתלבים במקראות כמות שהם אלא מוספים מימד מעבר לכתוב.
הראשונים מרבים לעסוק בחלק הפשט, אבל הוא נמצא גם בחז"ל. (לדוגמא, בפרשה שקראנו בשב"ק, ראובן מציע ליעקב כביטחון את שני בניו ויעקב לא מתיחס, בתורה לא מוזכר הטעם. ורש"י מביא את המדרש בכור שוטה הוא זה וכו'. המדרש הזה הוא פשט, הרובד הנוסף בפשט.
4. (אם כי יש לדון, עד כמה זה נדרש להשגת המסר שהבורא מבקש ללמדינו בתורתו הקדושה. ומה הטעם הקב"ה לא כתב זאת בפרוש. במיוחד ענינים שלפעמים הינם נקודות עובדתיות, ואינם עומק שלפעמים אינו נכתב מקוצר המשיגים).
5. אם עד הנה המדובר היה על עיסוק יותר ברובד הטכני של הכתוב בתנ"ך, (השלמת פרטים, הבנת הנסיבות בחלקים היותר עובדתיים וכדו'). התחום המורכב יותר הוא הנסיון להשיג את הרעיונות העומדים מאחורי הכתוב בתנ"ך, הנסיון לפרשן את הסיבות והמסרים שה' מעביר לנו בדבריו בתנ"ך, הן בתיאורי מעשי ה' והן בתיאורי הנהגת בני האדם, הטובים והרעים. לכאורה זה תחום ממש לא מדויק, ואפשר להמציא בו בלי גבול.
ובשלמא על הנהגת ה', אפשר להניח שכל מה שנחשוב, הקב"ה יודע הכל, ויכול להכניס שלל מסרים. אבל על התנהגות בני האדם זה פחות פשוט.
אבל כבר רבותינו הראשונים והאחרונים מסבירים פעמים רבות, (גם דברים שליליים). הסוגיה הזו היא המורכבת והעמומה מכל. זה שייך גם לפולמוס תנ"ך בגובה העיניים. בתחום הזה גם מורכב יותר להגדיר מהו פשט ומהו דרש.
6. הרב אוהב תוכחה, הגדרות שלך בפשט ודרש קצת לא ברורות. אולי תרחיב מה בדיוק כוונתך.