שלח כתב:ידועה ההלכה שכאשר יש 2 חנויות ואחד שומר תורה ומצוות והשני חילוני, יש לקנות קודם מהדתי, ונשאלת השאלה אם הדתי יש לו בעיה בדרך ארץ ומידות ויושר,והחילוני ישר יותר, האם בכל אופן יש להעדיף את הדתי או שבמקרה כזה אין עדיפות אחד על השני, או עדיף אצל החילוני?
יאיר כתב:נכון שזה כביכול או לא כביכול סתירה, אבל כוונתו ברורה לאחד שמקפיד במצוות שבין אדם למקום קלה כבחמורה, שבת, תפילין, אתרוג מהודר וכו' ובבין אדם לחבירו "קצת" פחות...
שטייגעניסט כתב:למי שביקש מקורות אציין בקצרה: בדברי הלקח טוב (ויקרא כה טו) מבואר שאין זה חיוב אלא עצה טובה כדי שהגוי לא יאנוס אותו ויפסיד את ממונו. אולם ברבינו מיוחס מבואר שהוא חיוב, וכן נקט בפשיטות בשו"ת רמ"א (סי' י ד"ה היסוד הגדול). [וראה במחלוקות זו בביאור הר"י פערלא לספר המצוות לרס"ג (עשה צה ד"ה ולכאורה היה) ובשו"ת עטרת פז (ח"א חושן משפט סי' י)].
שטייגעניסט כתב:בלי להתערב בגוף השאלה, רק אציין שישנם פוסקים שסוברים שהמצוה לקנות מאחיך אינה חיוב אלא עצה טובה כי הגוי ירמה אותו מה שאין כן היהודי, ולדעתם אין זה מצוה אלא עצה טובה, ולפי"ז השאלה לא מתחילה.
למי שביקש מקורות אציין בקצרה: בדברי הלקח טוב (ויקרא כה טו) מבואר שאין זה חיוב אלא עצה טובה כדי שהגוי לא יאנוס אותו ויפסיד את ממונו. אולם ברבינו מיוחס מבואר שהוא חיוב, וכן נקט בפשיטות בשו"ת רמ"א (סי' י ד"ה היסוד הגדול). [וראה במחלוקות זו בביאור הר"י פערלא לספר המצוות לרס"ג (עשה צה ד"ה ולכאורה היה) ובשו"ת עטרת פז (ח"א חושן משפט סי' י)].
לייטנר כתב:יאיר כתב:נכון שזה כביכול או לא כביכול סתירה, אבל כוונתו ברורה לאחד שמקפיד במצוות שבין אדם למקום קלה כבחמורה, שבת, תפילין, אתרוג מהודר וכו' ובבין אדם לחבירו "קצת" פחות...
כולם מרועה אחד ניתנו.
במילים אחרות, שאלתו של שלח היא: האם לקנות אצל אדם שאינו שומר את כל המצוות, אבל ישר [=חילוני, ע"פ דברי שלח] או אצל אדם שאינו שומר את כל המצוות, אבל בסוכות הוא מגיע לבית הכנסת עם אתרוג מהודר [=דתי, ע"פ דברי שלח.
כלומר, אם אין שום הבדל ושניהם לא מקיימים את כל המצוות (וידועים דברי החזו"א על מי ששומר ל"ח מל"ט אבות מלאכה בשבת), למה לאדם להפסיד ולקנות אצל מי שמרמה אותו?!
שטייגעניסט כתב:חיפוש קליל בפרויקט השו"ת מעלה שאין כזה דבר. ההקשר הזה לקוח מתעמולה ופרסומת שעושים בעלי עסקים שרוצים שיקנו אצלם כי הם דתיים, שמצאו איזה פסוק שנשמע איך שהוא קשור לאינטרס שלהם.
אגב, אנקדוטה מעניינת: הלכתי במאה שערים וראיתי מודעה בכת"י שבה פירסם מאן דהוא שהוא מוכר איזה מוצר בזול, תנחשו מה היתה כותרת המודעה, לא פחות ולא יותר "התורה חסה על ממונן של ישראל !"...
שטייגעניסט כתב:העטרת פז שהבאתי נוקט שלא כמוך, ואאל"ט הוא בכלל לא יחיד.
הפוסקים הראשונים שנקטו ההיפך הוא הרמ"א, דברי התו"כ אין בהם הכרע אם עצה טובה או חיוב, ומאחר שר' טוביה בעל הלק"ט כך נוקט הרי הדבר שקול
שטייגעניסט כתב:"וחי אחיך" הוא מ"ע להציל נפשות [כמבואר ברמב"ן בהשגות לספר המצוות שכחת העשין עשה טז, ואם הוא גם מצוה לתת צדקה ראה בשו"ת אבני נזר (יורה דעה סי' שמב סק"ז) ובדרך אמונה (מתנות עניים פ"ז ה"א ביה"ל ד"ה ונאמר)] ולהחזיר ריבית קצוצה.
לכן, אוהב אוצר תסביר את כוונתך.
לייטנר כתב:יאיר כתב:נכון שזה כביכול או לא כביכול סתירה, אבל כוונתו ברורה לאחד שמקפיד במצוות שבין אדם למקום קלה כבחמורה, שבת, תפילין, אתרוג מהודר וכו' ובבין אדם לחבירו "קצת" פחות...
כולם מרועה אחד ניתנו.
במילים אחרות, שאלתו של שלח היא: האם לקנות אצל אדם שאינו שומר את כל המצוות, אבל ישר [=חילוני, ע"פ דברי שלח] או אצל אדם שאינו שומר את כל המצוות, אבל בסוכות הוא מגיע לבית הכנסת עם אתרוג מהודר [=דתי, ע"פ דברי שלח.
כלומר, אם אין שום הבדל ושניהם לא מקיימים את כל המצוות (וידועים דברי החזו"א על מי ששומר ל"ח מל"ט אבות מלאכה בשבת), למה לאדם להפסיד ולקנות אצל מי שמרמה אותו?!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 226 אורחים