שמואל דוד כתב:אמר רבי יוחנן וכבר בא חכם כו׳.
אולי צ״ל שכבר א״נ כבר.
שמואל דוד כתב:רש״י ד״ה מין - ומין ישראל חמור כו׳. מה כוונת רש״י בזה?
ביקורת תהיה כתב:שמואל דוד כתב:אמר רבי יוחנן וכבר בא חכם כו׳.
אולי צ״ל שכבר א״נ כבר.
לא ולא!
משפט בנוסח 'כבר בא חכם' או 'שכבר בא חכם' – משפט עילג הוא.
'וכבר בא חכם' – מובנו: והוא שכבר בא חכם. כמו להלן באלו טרפות: נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּבִצְלָעוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֹחַ.
דוגמה לתשובה של 'הכא במאי עסקינן' בנוסח זה, בפרק הזורק: וְהָא לֹא נָח. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְהוּא שֶׁנָּח עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ.
וכד תעיין תמצא, שסגנונו של רבי יוחנן להתנבא בויו החיבור בראש המשפט:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְנִקְרָא פּוֹשֵׁעַ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכֻלָּן לִפְסוּל.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.
ואידך זיל גמור.
ולהעיר: כי מאמר זה של רבי יוחנן מצוטט למרבה ברחבי התלמוד והראשונים, ולעולם בנוסח זה: 'וכבר בא חכם'.
ביקורת תהיה כתב:שמואל דוד כתב:רש״י ד״ה מין - ומין ישראל חמור כו׳. מה כוונת רש״י בזה?
רש"י בא לתרץ קושיא שמתעוררת מתוך סוגיתנו:
לעיל אמר שמואל 'יִשְׂרָאֵל מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ', והכי תניא 'שְׁחִיטַת מִין - לַעֲבוֹדָה זָרָה', וקשיא לשמואל.
מתרץ רש"י: מִין יִשְׂרָאֵל חָמוּר מִמּוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהַמִּין אָדוּק בָּהּ וְכָל מַחְשְׁבוֹתָיו לָהּ.
שמואל דוד כתב:בכל הכת״י הגירסא ״שכבר״ א״נ ״כבר״
ביקורת תהיה כתב:בְּדָיָה – דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא. (מלון אבן שושן)
שמואל דוד כתב:צ"ע בזה. ועיין אגלי טל מלאכת דש...
שמואל דוד כתב:יד:
רש״י ד״ה כיון דלהכי קיימי - סתם ענבים.
יש לדקדק מה כוונת רש״י בזה, הרי כבר האריך בזה בדיבור הקודם.
ועוד יש לדקדק מדוע שינה מלשון הגמרא "כיון דלסחיטה קיימי", וכתב "כיון דלהכי קיימי"
ועוד קשה מדוע השמיט זיתים.
שמואל דוד כתב:טו:
רש"י ד"ה שהיה לו חולה - מע"ש דכיון דשוגג הוא כדאוקמינן וליכא איסור שבת איסור מוקצה נמי ליכא דעומדת לשחיטה היתה בין השמשות ואפילו בשבת משום דחולי דפיקוח נפש דוחה את השבת
לכאורה צ"ע בכוונת רש"י שכתב ששוגג הוא. הרי כיון שיש פיקוח נפש ליכא עבירה כלל.
ועיין רש"י ד"ה מ"ט דרבי יהודה - הא אפי' במזיד איסור שבת ליכא וכ"ש בשוגג, וצ"ע.
שמואל דוד כתב:טו:
מתני׳ הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין רש״י ד״ה הכל שוחטין ובכל שוחטין - כולה מפרש בגמרא.
ויש להעיר מדוע דילג רש״י על ״ולעולם שוחטין״ וצ״ע.
אהרן תאומים כתב:אולי כשיש חולה מערב שבת, אז נכון שמותר לשחוט בשבילו אבל זה "שוגג" כי היה להם לכתחילה לשחוט בערב שבת, ונחלה בשבת עצמה אז כל מה שעושים אינו שוגג כלל כי פיקוח נפש דוחה
שמואל דוד כתב:טז.
רש״י ד״ה דאשקיל - שהפנה המים לעבור עליו ״וניערוהו״ משמע שמת ע״י הניעור.
ועיין רש״י ד״ה בכח ראשון - באו המים לפיו. משמע שמת ע״י הטביעה. וצריך ישוב.
שמואל דוד כתב:אהרן תאומים כתב:אולי כשיש חולה מערב שבת, אז נכון שמותר לשחוט בשבילו אבל זה "שוגג" כי היה להם לכתחילה לשחוט בערב שבת, ונחלה בשבת עצמה אז כל מה שעושים אינו שוגג כלל כי פיקוח נפש דוחה
יישר כח וצ״ע בזה דמרש״י ד״ה מ״ט דרבי יהודה משמע לא כן.
שמואל דוד כתב:רש״י ד״ה דאשקיל - שהפנה המים לעבור עליו ״וניערוהו״.
אהרן תאומים כתב:מדוע אי אפשר להמשיך באותו דרך, הא אפילו מזיד פירושו שבמזיד לא שחטו בערב שבת
ביקורת תהיה כתב:שמואל דוד כתב:רש״י ד״ה דאשקיל - שהפנה המים לעבור עליו ״וניערוהו״.
'וְנִעֲרוּהוּ' – וַחֲנָקוּהוּ, כדמתרגמינן 'וְנִעֵר פַּרְעֹה' – 'וְשַׁנֵּק פַּרְעֹה'.
שמואל דוד כתב:אהרן תאומים כתב:מדוע אי אפשר להמשיך באותו דרך, הא אפילו מזיד פירושו שבמזיד לא שחטו בערב שבת
ומה הכוונה בשוגג
אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:טו:
מתני׳ הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין רש״י ד״ה הכל שוחטין ובכל שוחטין - כולה מפרש בגמרא.
ויש להעיר מדוע דילג רש״י על ״ולעולם שוחטין״ וצ״ע.
בגמרא נראה שחיברו בין הכל שוחטין ולעולם שוחטין בענין אחד
שמואל דוד כתב:רש״י בפרשת בשלח כתב ״לשון טרוף״.
אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:טו:
רש"י ד"ה שהיה לו חולה - מע"ש דכיון דשוגג הוא כדאוקמינן וליכא איסור שבת איסור מוקצה נמי ליכא דעומדת לשחיטה היתה בין השמשות ואפילו בשבת משום דחולי דפיקוח נפש דוחה את השבת
לכאורה צ"ע בכוונת רש"י שכתב ששוגג הוא. הרי כיון שיש פיקוח נפש ליכא עבירה כלל.
ועיין רש"י ד"ה מ"ט דרבי יהודה - הא אפי' במזיד איסור שבת ליכא וכ"ש בשוגג, וצ"ע.
אולי כשיש חולה מערב שבת, אז נכון שמותר לשחוט בשבילו אבל זה "שוגג" כי היה להם לכתחילה לשחוט בערב שבת, ונחלה בשבת עצמה אז כל מה שעושים אינו שוגג כלל כי פיקוח נפש דוחה
ביקורת תהיה כתב:שמואל דוד כתב:רש״י בפרשת בשלח כתב ״לשון טרוף״.
מכל מלמדי השכלתי. ו'דקדוק חברים' אחד מקניני התורה הוא.
שמואל דוד כתב:טו:
רש"י ד"ה שהיה לו חולה - מע"ש דכיון דשוגג הוא כדאוקמינן וליכא איסור שבת איסור מוקצה נמי ליכא דעומדת לשחיטה היתה בין השמשות ואפילו בשבת משום דחולי דפיקוח נפש דוחה את השבת
לכאורה צ"ע בכוונת רש"י שכתב ששוגג הוא. הרי כיון שיש פיקוח נפש ליכא עבירה כלל.
ועיין רש"י ד"ה מ"ט דרבי יהודה - הא אפי' במזיד איסור שבת ליכא וכ"ש בשוגג, וצ"ע.
שמואל דוד כתב:עיין מרגליות הים ועבודת דוד סנהדרין עו: וצע״ע בזה.
ביקורת תהיה כתב:שמואל דוד כתב:עיין מרגליות הים ועבודת דוד סנהדרין עו: וצע״ע בזה.
ולאחר העיון נראה, כי יתכן שרש"י בפירוש התלמוד נקט כי 'שַׁנֵּק' שבלשון התרגום מובנו חָנַק, ועל פי הבנה זו השתמש ב'ניעור' במובן של חניקה.
אך בפירוש החומש ברור שלא הבין כך, שז"ל בפרשת בשלח: 'וַיְנַעֵר – וְשַׁנֵּק, וְהוּא לְשׁוֹן טֵרוּף בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי'; ולשון 'טֵרוּף' איננו לשון חניקה כלל. (הקטע בתהלים קט שציין אליו בעטרת שמואל, נראה שאינו מפירוש רש"י).
והבדלים למרבה יש בין פירושו של רש"י לתלמוד לפירושו לחומש.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 99 אורחים