ותרי קלא מי מישתמעי והתניא זכור ושמור כו' פי' היכא דאיכא תרי קלי חד מבלבל חברי' ואין אדם מבין אפי' א' מהם גם הנה נמי זה תוקע בשופר וזה תוקע בחצוצרות אין אדם מבין לא קול השופר ולא קול החצוצרות.
ומתרץ אלא תרי קלי מחד גברא לא מישתעי תרי קלי מתרי גברא משתמעי פי' אימתי אמרי' דתרי קלי לא משתמעי ולא חד מנייהו שזה מבלבל את זה הני מילי מחד גברא כגון אם שם האדם בפיו שופר וחצוצרות ותקע בשתיהן אין אדם מבין ממנו לא קול שופר ולא קול חצוצרות שזה מבלבל את זה ואין זה יכול לעשות אלא הבורא לבדו שאמר זכור ושמור בדיבור אחד אבל תרי קלי מתרי גברי משתמעי אם זה תוקע בשופר וזה בחצוצרות אם רוצה ליתן דעתו לשמוע קול השופר אין קול החצוצרות מבלבלו או אם רוצה לשמוע קול החצוצרות אין קול השופר מבלבלו אבל אם רוצה לשמוע ולכוין בשניהם אינו יכול שעל דבר זה נאמר ואין האוזן יכולה לשמוע שני דברים כאחת כ"א מפי הגבורה כגון אם תקעו שני בני אדם בשני שופרות זה עשה תקיעה וזה עשה תרועה ביחד לא יצא ידי שניהם שאין בו כח להבין שני קולות ביחד ...
וזהו ענין כל עשרת הדברות נאמרו בדבור אחד (תנחומא יתרו י"א). וקשה, מה יוצא מזה, ולמאי נפקא מינה עשה הקדוש ברוך הוא זה הנס, אף שעל פי השכל זהו כמעט דבר טבעיי, ואמשול לך משל: תתבונן, אחד כותב עשרת הדברות, ואחד קורא עשרת הדברות, ואחד חושב בלבו עשרת הדברות. הנה זה הקורא עשרת הדברות אינו מאריך כמו הכותב, כי במהירות נעשית הקריאה, וכן המהרהר הוא ברגעים קטנים מהרהר כולם, הרבה במהירות יותר מהקורא שקורא אותם. והענין, כי ביותר שהדבר דק ורוחני, ביותר מתייחד ומצטרף. כי הכתיבה היא גשמיית, והאמירה יותר דקה, והרהור יותר רוחני. צא ולמד וחשוב, הקדוש ברוך הוא שדיבורו הוא רוחני תכלית הרוחנית באין סוף, אז מתייחד שהכל ענין אחד, כך הוא מבואר על דרך השכל. אמנם נוכל גם כן להמציא טעם לדבר...
תולעת ספרים07 כתב:יתכן שאין בזה כל נס במה שאמרו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו...
חיים כתב:לכן אמרתי שכוונת התוספות רי"ד שמצד התוקע יש הבדל אם הוא אחד או שניים, היינו שאין בכוחו לתקוע באופן ששני הכלים ישמעו ברור, שזה מבלבל את זה. אחרת דברי התוספות רי"ד אכן לא מובנים. כל כך מופרך?
חיים כתב:תוספות רי"ד מסכת ראש השנה דף כז עמוד אותרי קלא מי מישתמעי והתניא זכור ושמור כו' פי' היכא דאיכא תרי קלי חד מבלבל חברי' ואין אדם מבין אפי' א' מהם גם הנה נמי זה תוקע בשופר וזה תוקע בחצוצרות אין אדם מבין לא קול השופר ולא קול החצוצרות.
ומתרץ אלא תרי קלי מחד גברא לא מישתעי תרי קלי מתרי גברא משתמעי פי' אימתי אמרי' דתרי קלי לא משתמעי ולא חד מנייהו שזה מבלבל את זה הני מילי מחד גברא כגון אם שם האדם בפיו שופר וחצוצרות ותקע בשתיהן אין אדם מבין ממנו לא קול שופר ולא קול חצוצרות שזה מבלבל את זה ואין זה יכול לעשות אלא הבורא לבדו שאמר זכור ושמור בדיבור אחד אבל תרי קלי מתרי גברי משתמעי אם זה תוקע בשופר וזה בחצוצרות אם רוצה ליתן דעתו לשמוע קול השופר אין קול החצוצרות מבלבלו או אם רוצה לשמוע קול החצוצרות אין קול השופר מבלבלו אבל אם רוצה לשמוע ולכוין בשניהם אינו יכול שעל דבר זה נאמר ואין האוזן יכולה לשמוע שני דברים כאחת כ"א מפי הגבורה כגון אם תקעו שני בני אדם בשני שופרות זה עשה תקיעה וזה עשה תרועה ביחד לא יצא ידי שניהם שאין בו כח להבין שני קולות ביחד ...
היא שיחתי כתב:ממה נפשך אם אדם יכול לתקוע בשופר וחצוצרת יחדיו - אזי שפיר השומע ישמע היטב
ואם אינו יכול לתקוע בשניהם יחדיו - אזי לא ישמע השומע שכן התוקע כלל לא תקע ואין לזה עניין כלל לדברי התורי"ד דאיירי בתרי קלי לא משתמעי שהוא דין בהשומע ולא איירי כלל בכאלו שלא מצליחים לתקוע מסיבות כאלו ואחרות
תוכן כתב:רש"י היה מגשים, כידוע, והנה כמה סוגי הגשמה יש, וכוונתי, שרש"י לא היה סבור כשיטת הרמב"ם בשלילת ההגשמה מכל וכל. ובענין זכור ושמור בדיבור אחד שמעתי מר' משה בר אשר שהכוונה, ששמור פירושו לזכור, כמו ואביו שמר את הדבר, ועל כן זכור ושמור בדיבור אחד, פירושו, בכוונה אחת.
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים