הרואה כתב:ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב
איך מסבירים את זה בפשט?
מה הבעיה? הסירו תכשיטיהם כאבלות לאחר החטא. (עיין רשב"ם ורמב"ן למשל.)
הרואה כתב:ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב
איך מסבירים את זה בפשט?
אוהב תוכחה כתב:אולי אענה את חלקי בדיון המרתק והחשוב הזה.
לפענ"ד, אם נקח את פרשת יהודה ותמר לדוגמא, זו פרשה שברובד הגלוי שבה היא מסתורית. כעין כתב חידה. משום שהיא פורצת בתוך הסיפור הגדול של מכירת יוסף, ומספרת סיפור מסעיר מאד, אבל לא ברור המשמעות ההיסטורית שלו. ברובד הגלוי, המשמעות שלו היא הולדת פרץ וזרח, אבל ליעקב אבינו היו נכדים רבים ולא סופר לנו בתורה על השתלשלות הולדתם.
אמנם תמיד יהיה ניתן לדחות ולומר שכאן בסיפור ישנם מסרים רבים, כמו נח לו לאדם וכו', וכיוצא באלו, אבל לפי זה גם לולי הסיום השמח בהולדת פרץ וזרח יש כאן סיפור, והרי כל סיפורי התורה עוסקים בציר מאד מסוים של השתלשלות ההיסטוריה של עם ישראל, ולא בסיפורים צדדיים. וכאן יוצא דבר מוזר, שיש כאן סיפור ששייך לרצף ההיסטורי של עם ישראל, אבל מבחינה זו הוא לא ראוי למקום בתורה, ויש לו גם משמעויות עצמאיות, אלא שגם הן לא מהוות סיבה כדי להכניס אותו.
אז מה יש כאן? 'ארכבה אתרי ריכשי'? המשמעות העצמאית והמשמעות ההיסטורית?
אם נשים לב לעסק שהתורה עושה סביב הולדת פרץ וזרח, איך שהראשון הוציא את ידו, והמילדת קשרה עליו שני, ועל שם זה הוא נקרא זרח, ואילו אחיו התפרץ ולכן הוא נקרא פרץ (והקורא הרגיש אף יבחין במשמעות הנסתרת של 'ויאמר מה פרצת עליך פרץ', שיש כאן תיאור חי ומרגש של הסיטואציה. הרי יכלו לכתוב 'ויהי כמשיב ידו והנה התפרץ אחיו ויקראו שמו פרץ') קשה שלא להתרשם שכל הפרשה הזאת בנויה על כך שלקורא הכי פשטני ברור שיש משמעויות היסטוריות לאופן ההשתלשלות של לידת פרץ וזרח, הן לרקע של מכירת יוסף שמרחף כעננה מעל יהודה, והן לכל ההתפתחויות וההתפתלויות בתוך הסיפור עצמו, גם אם כרגע - בשעה שאנו קוראים את פרשת בראשית ואיננו יודעים עוד את ההתפחויות ההיסטוריות שבהמשך - איננו יודעים מה הן אותן משמעויות (רק אחרי שנבחר דוד למלכות, וכמו שנרמז במאמר של הרב ספייער הנדון לעיל) ויציקת התוכן למשמעויות אלו, האם הם פשט או דרש? קשה לדעת; אבל לענ"ד מי שקורא את התורה בלי הנחה זו מחמיץ את הקריאה הבסיסית של התורה.
אם כנים הדברים, נדמה שרובד זה יכול להיחשב פשט לכל הפחות בשביל שנוכל ליישב על ידו קושיות פשטניות, משום שהוא פונה לכל קורא באשר הוא ואינו נתון להתרשמות סובייקטיבית כזאת או אחרת.
רעואל המדייני כתב:אך כבר כתבתי כי חשיבות הולדת פרץ וזרח מובנת מתוך ספר התורה ומתוך חומש בראשית עצמם, בלי להזקק להמשך ההיסטוריה.
האם הם פשט או דרש? קשה לדעת; אבל לענ"ד מי שקורא את התורה בלי הנחה זו מחמיץ את הקריאה הבסיסית של התורה.
אם כנים הדברים, נדמה שרובד זה יכול להיחשב פשט לכל הפחות בשביל שנוכל ליישב על ידו קושיות פשטניות, משום שהוא פונה לכל קורא באשר הוא ואינו נתון להתרשמות סובייקטיבית כזאת או אחרת.
הדרך הג' דרך חשך ואפלה, והיא מחוץ לקו העגולה, והם הבודאים מלבם לכל הדברים סודות, ואמונתם כי התורות והמשפטים חידות, ולא אאריך להשיב עליהם, כי עם תועי לבב הם, כי הדברים על צדק לא חלקו, בלתי בדבר אחד צדקו, אשר כל דבר מצוה קטנה או גדולה, בכף מאזני הלב תהיה שקולה, כי יש בלב דעה מחכמת יושב קדם נטועה. ואם הדעת לא תסבול הדבר, או ישחית אשר בהרגשות יתבר, אז יבקש לו סוד, כי שקול הדעת הוא היסוד, כי לא נתנה התורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו, וכל דבר שהדעת לא תכחישנו, כפשוטו ומשפטו נפרשנו, ונעמידנו על מתכונתו, ונאמין כי ככה אמתו, ולא נגשש קיר כעורים, ולפי צרכינו נמשוך הדברים, ולמה נהפוך הנראים לנסתרים ואם יש מקומות שהם באמת נחברים, ושניהם נאמנים ברורים, מהם בגופות ומהם מחשבות, כמלת בשר וערלת לבות. ובעץ הדעת סוד ינעם, גם הדברים הם אמת כמשמעם. ואם יש איש לא יכילו זה רעיוניו, אם הוא חכם יפקח את עיניו, כי ימצא בתולדות רבים נוצרים כנחירים והלשון והרגלים לב' דברים:
האחת היא דרך חכמי הערלים, האומרים כי כל התורה חידות ומשלים. ככה כל הדברים, שהם בספר בראשית נאמרים. גם ככה כל המצות והחוקים הישרים, כל אחד כפי מחשבתו, זה יוסיף וזה יגרע, פעם להיטיב פעם להרע. כי השבעה עמים, רמז לדברים נעלמים, שהם בגוף האדם שמים, ואשה כי תזריע (ויק' יב, ב) רמז לבית תפלתם, ומספר ימי הטומאה בראיתם. גם מספר השבטים, רמז למנין התלמידים השטים. וכל אלה דברי תהו, הבל נדף ואין כמוהו. והאמת לפרש כל מצוה ודבר ומלה כאשר הם כתובים, אם המה אל הדעת קרובים. גם נכון הוא להיות לדברים סודות, והם בעצמם אמת גם חידות, כדבר גן עדן ועץ הדעת, ותהיה חכמת לב עם חכמת מפי אב נשמעת. והעד הנאמן בכל פירושנו, הוא שכל הלב שנטע בקרבנו קדושנו. והמכחיש הדעת כמכחש הרגשותינו, כי לאנשי לבב נתנה תורת אבותינו. ואם מצאנו כתוב בתורה שאין הדעת סובלת, נוסף או נתקן כפי היכולת ע"ד משפט הלשון, אשר חקק אדם הראשון. גם במצות נעשה כן, אם הדבר כמשמעו לדעת לא יתכן, כמו: ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י, טז), כי על המצוות כתוב: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויק' יח, ה). ועוד כי השם צוה שלא לרצוח אחרים, ואיך יצוה לרצוח את נפשו כאכזרים גם עת מותו תבוא, טרם מולו את ערלת לבבו. ואם ישאל שואל איך יתכן להיות דברים, להשמעות אזנים ולסודות נכבדים, התשובה: זאת תפארת דברי אלהים חיים על כל חכמי הגוים, שחברו ספרים רשומים. והמשלים על פי עורים אלמים, ודרכי השם בתולדות האדם יורנו דרכים, כי האף שהוא הנחירים נברא בעבור ארבעה צריכים, לנשוב הרוח אל מוח הראש ולהוריד ליחתו, ולהריח בו וליופי תכונתו. והנה דרך הגוים מגולה, שהם מחוץ לעגולה:
רעואל המדייני כתב:ובמילים אחרות [בשפת הלומדע'ס]: גדר החיוב הוא הוצאת עין, אלא שהתורה קבעה שייתן כופר תמורת עיקר החיוב.
וכעי"ז כתב הגר"ח בהלכות טוען ונטען:
"אבל בתשלומי חבלות שאין עיקר חיובו כלל משום הפסד ודררא דממונא ורק דגזה"כ הוא לשלם כפי שיווי הנזק [עיין במש"כ אאמו"ר זצ"ל בספרו בהל' טו"נ יעו"ש] והוא כעין תשלומי כופר שצריך לשלם לו דמי העין שהזיקו, א"כ כל עיקרו הוא רק שומא בעלמא כמה הוא דמי העין האמור בקרא דעין תחת עין, אבל לא שייך כלל למידן בי' תרי אנפי בהפסדו כיון דלאו ההפסד הוא המחייבו, ובודאי דעיקר חיובו הוא דמי עין כדכתיב בקרא עין תחת עין, ולא שייך בזה הדין דשמין אותה ע"ג שדה אחר".
רעואל המדייני כתב:מהשתיקה שהשתררה כאן אני מניח שהכל מודים כי כל פרשה ופסוק ניתנים להתפרש על פי הפשט, ותמיד יש ללמוד גם את פשט הפסוקים ולנסות להבין את היחס בינו ובין הדרש.
אם יש מי שחולק על הדברים הנ"ל – אנא יודיע על כך בצורה מנומקת ויביא פסוק או פרשה שלדעתו אין מובן לפשוטה.
לפיכך אמצא מקום לעורר את מה שאני מסתפק בו, והוא:
האם לכל דיוק יש הסבר פשטני?
מצד אחד, בדרך כלל כאשר מעיינים ניתן למצוא הסבר פשטני לכל דיוק.
מצד שני, בפרשת פנחס יש דיוקים רבים בהבדלים שבין פרשיות מוספי המועדים, והנה, את ההבדלים שבין המועדים השונים יתכן שניתן להסביר בדרכים פשטניות, אולם הלא קיימים אף דיוקים בין הימים השונים של סוכות, ובדרך הפשט אין בסיס להסביר משמעות עצמאית לכל אחד מימי חג הסוכות, וזו לכאורה ראיה שיש דיוקים שאין להם הסבר בפשט.
מה דעתכם?
רעואל המדייני כתב:מהשתיקה שהשתררה כאן אני מניח שהכל מודים כי כל פרשה ופסוק ניתנים להתפרש על פי הפשט, ותמיד יש ללמוד גם את פשט הפסוקים ולנסות להבין את היחס בינו ובין הדרש.
אם יש מי שחולק על הדברים הנ"ל – אנא יודיע על כך בצורה מנומקת ויביא פסוק או פרשה שלדעתו אין מובן לפשוטה.
לפיכך אמצא מקום לעורר את מה שאני מסתפק בו, והוא:
האם לכל דיוק יש הסבר פשטני?
מצד אחד, בדרך כלל כאשר מעיינים ניתן למצוא הסבר פשטני לכל דיוק.
מצד שני, בפרשת פנחס יש דיוקים רבים בהבדלים שבין פרשיות מוספי המועדים, והנה, את ההבדלים שבין המועדים השונים יתכן שניתן להסביר בדרכים פשטניות, אולם הלא קיימים אף דיוקים בין הימים השונים של סוכות, ובדרך הפשט אין בסיס להסביר משמעות עצמאית לכל אחד מימי חג הסוכות, וזו לכאורה ראיה שיש דיוקים שאין להם הסבר בפשט.
מה דעתכם?
וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו. בזה נחלקו במסכת יומא לפי שאין סדר לבישתן הכתוב כאן כסדר לבישתן בצו את אהרן, ולפי הפשט אין לדקדק.
דרומי כתב:לענ"ד ברור שלא לכל דיוק 'קל' יש הסבר ברמת הפשט. ודיברה תורה כלשון בני אדם.
דרומי כתב:לענ"ד ברור שלא לכל דיוק 'קל' יש הסבר ברמת הפשט. ודיברה תורה כלשון בני אדם.
רעואל המדייני כתב:, ובדרך הפשט אין בסיס להסביר משמעות עצמאית לכל אחד מימי חג הסוכות,
דורשי יחודך כתב:רעואל המדייני כתב:, ובדרך הפשט אין בסיס להסביר משמעות עצמאית לכל אחד מימי חג הסוכות,
השאילה מתי והאם ניתן לקבוע דבר כזה, אולי עוד שנה או עוד עשר או מאה שנה ימצא מישהו הסבר בדרך הפשט?
לענין כתב:מצוי מאד בזוה"ק שהוא מקשה כמה קושיות ודקדוקים בפרשה, ואז מבארה ע"פ נסתר.
ותדיר אני תמה בדבר, מפני מה הזוה"ק נצרך לקושיותיו בכדי להביא את המהלך של הנסתר. האם בלי הקושיות היינו חושבים חלילה כאילו בפרשה זו אין סוד? האם אכן ס"ל להזוה"ק כי רק על פי הקבלה יש תירוצים לקושיותיו, ואילו בדרך הנגלה אי אפשר לתרצם?
סגי נהור כתב:דורשי יחודך כתב:רעואל המדייני כתב:, ובדרך הפשט אין בסיס להסביר משמעות עצמאית לכל אחד מימי חג הסוכות,
השאילה מתי והאם ניתן לקבוע דבר כזה, אולי עוד שנה או עוד עשר או מאה שנה ימצא מישהו הסבר בדרך הפשט?
אותם הפשטנים שכתבו פירוש מקיף לתורה, במקומות ששתקו משמע שסברו שאין הדבר דורש פירוש בדרך הפשט.
ראיה ברורה לזה היא מפירוש רש"י, שבכמה מקומות בפירושו כותב "איני יודע מה בא ללמדנו" וכדומה. ומכאן שבמקום ששותק לדעתו אין צורך בביאור בדרך הפשט מה בא ללמדנו.
לשם דוגמא, במקום שהתורה כופלת אותו הדבר במלים שונות, בדרך הפשט נוכל לפרש שהכפילות היא לתפארת המליצה וכמו שכותבים הפשטנים. ובדרך הדרש נדקדק מה מוסיפה הלשון האחרונה על הראשונה.
דורשי יחודך כתב:רעואל המדייני כתב:, ובדרך הפשט אין בסיס להסביר משמעות עצמאית לכל אחד מימי חג הסוכות,
השאילה מתי והאם ניתן לקבוע דבר כזה, אולי עוד שנה או עוד עשר או מאה שנה ימצא מישהו הסבר בדרך הפשט?
הרב סגי נהור כתב:אותם הפשטנים שכתבו פירוש מקיף לתורה, במקומות ששתקו משמע שסברו שאין הדבר דורש פירוש בדרך הפשט.
ראיה ברורה לזה היא מפירוש רש"י, שבכמה מקומות בפירושו כותב "איני יודע מה בא ללמדנו" וכדומה. ומכאן שבמקום ששותק לדעתו אין צורך בביאור בדרך הפשט מה בא ללמדנו.
לשם דוגמא, במקום שהתורה כופלת אותו הדבר במלים שונות, בדרך הפשט נוכל לפרש שהכפילות היא לתפארת המליצה וכמו שכותבים הפשטנים. ובדרך הדרש נדקדק מה מוסיפה הלשון האחרונה על הראשונה.
בגוף ההנחה שמה שהפשטנים שתקו מראה שאין הדבר דורש פירוש בדרך הפשט, יש להעיר שלא מן הנמנע הוא שדורות הבאים יבואו ויגלו פשטות המתחדשות בכל יום גם בדברים שהדורות הראשונים חשבו שאין צריך לדקדק בהם, וכפי שבאמת היה במשך הדורות.
רעואל המדייני כתב:דורשי יחודך כתב:רעואל המדייני כתב:, ובדרך הפשט אין בסיס להסביר משמעות עצמאית לכל אחד מימי חג הסוכות,
השאילה מתי והאם ניתן לקבוע דבר כזה, אולי עוד שנה או עוד עשר או מאה שנה ימצא מישהו הסבר בדרך הפשט?
לכשימצא, כנראה תהיה דרכו זהה או קרובה לדרך המקובלים, שכן הדרך היחידה שאני רואה היא לחפש רשימה של שבעה דברים שיש לכל אחד משמעות נפרדת [לדוגמה, שבעת המינים] ולהבין על פיה את המושג 'שבע' בצורה מפורטת. עכ"פ, לדבריך נצטרך לומר שאף דרך מפולפלת זו נכנסת בהגדרת 'פשט'.
רעואל המדייני כתב:
יש לדעת כי המפרשים חלוקים זה מזה במה הם רואים שאלה והערה שדורשת פירוש ובמה הם רואים פסוק מובן שאינו דורש הסבר.
באופן כללי המפרשים נחלקים לשלוש תקופות, שכל אחת בנויה כנדבך על התקופה שקדמה לה:
.
רעואל המדייני כתב:מהשתיקה שהשתררה כאן אני מניח שהכל מודים כי כל פרשה ופסוק ניתנים להתפרש על פי הפשט, ותמיד יש ללמוד גם את פשט הפסוקים ולנסות להבין את היחס בינו ובין הדרש.
רעואל המדייני כתב:לפיכך אמצא מקום לעורר את מה שאני מסתפק בו, והוא:
האם לכל דיוק יש הסבר פשטני?
מצד אחד, בדרך כלל כאשר מעיינים ניתן למצוא הסבר פשטני לכל דיוק.
מצד שני, בפרשת פנחס יש דיוקים רבים בהבדלים שבין פרשיות מוספי המועדים, והנה, את ההבדלים שבין המועדים השונים יתכן שניתן להסביר בדרכים פשטניות, אולם הלא קיימים אף דיוקים בין הימים השונים של סוכות, ובדרך הפשט אין בסיס להסביר משמעות עצמאית לכל אחד מימי חג הסוכות, וזו לכאורה ראיה שיש דיוקים שאין להם הסבר בפשט.
מה דעתכם?
דרומי כתב:הנה לך דיוק שבעיניי הוא דיוק 'קל'.
בפ' תצא נאמר פעמיים "לא יוכל שלחה כל ימיו". פעם אחת נאמר "לא יוכל שלחה כל ימיו", ופעם שניה נאמר "לא יוכל לשלחה כל ימיו".
אלא שהפרשיות אינן סמוכות ורצופות ויש ביניהן הפסק בענינים אחרים, וכך אין דיוק זה בולט כלל ולא ראיתי בינתיים שמדברים עליו.
לדעתי ברמת הפשט זה בכלל לא שאלה, אך ברמת הרמז והסוד מסתבר שיש כאן איזה ענין.
דרומי כתב:רוב הרעיונות שהבאת רחוקים מפשוטו של מקרא כרחוק מזרח ממערב.
יש רעיון אחד שהוא אכן פשוט, שכאן מדובר על כך שהיא כבר נשואה לו ואילו כאן מדובר על כך שמלכתחילה הוא נושא אותה באופן זה שלא יוכל גו'.
זה שהראשונים לא עמדו ע"ז נראה פשוט שאכן אינו מפריע כלל להבנת הפשט,
מצד שני יש גם אפשרות מסויימת לומר שזה היה כל כך פשוט בעיניהם עד כדי כך שלא הוצרכו לפרש, ודו"ק.
יש רעיון אחד שהוא אכן פשוט, שכאן מדובר על כך שהיא כבר נשואה לו ואילו כאן מדובר על כך שמלכתחילה הוא נושא אותה באופן זה שלא יוכל גו'.
לכאורה אם אתה נפרש כל דקדוק לשון הכתוב בהסבר פשטני א"כ שמטת רגלי הדרש, שהלוא אין הדרש הלכה למשה מסיני אלא הוא משתלב בתוך דבר ה' שהכתוב אינו חלק, ויש מילה/אות שאינם במקומם כפי צורת הכתיבה הרגילה, ועל כן המקרא אומר דרשני.
רעואל המדייני כתב:רבינו, הלא זה גופא הנידון, האם יש בתורה פנים של פשט להסביר את כל דקדוקי המקראות, למרות שהראשונים לא עסקו בכך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 18 אורחים