בהמשך לתגובתי הקודמת
viewtopic.php?f=17&t=43815#p515455 שמשום מה לא זכתה אף לא לקורטוב התייחסות הגם שהשקעתי כשעה וחצי לכותבה?! אוסיף נקודה חשובה שיכולה לעורר את החשק לתפילה;
בי"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם נמצאת התפילה בסמוך לנבואה, והנה ברור ומוחלט שכל אחד שהיה לו סיכוי לקבל נבואה מאת ה' יתברך היה רץ בכל כוחו ובכל חשקו לקבל את הנבואה גם אם היה זוכה לזה יום אחר יום, ולעולם לא היה הדבר מתיישן אצלו.
אכן אם מתבוננים ומעמיקים ניתן להפנים את העובדה שגם תפילה היא ממש מעין נבואה בה האדם מתקשר עם בוראו, ואף שאין בה את החלק של הדו-שיח כביכול בין האדם לבורא כמו שיש בנבואה שהנביא יכול גם לשמוע ולקבל את דברי הבורא אליו, אין זה מגרע את החלק שכן יש בה, והוא היכולת לשפוך שיח בפני הבורא עולם בעצמו, כאשר אנו מובטחים שהוא שומע ומאזין לקול שוועתנו. הלוא זוהי הזדמנות פז שאיך אפשר להחמיצה! הן נורא הוא מאד למתבונן.
בקצרה, יש להתייחס לתפילה כאל הזדמנות וזכות ולא כאל עול וחובה.