ומדאמרינן מישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר יש שלמדו שמי שנזכר בתוך סעודתו שעדיין לא התפלל ומתפלל בתוך סעודתו כשהוא חוזר לאכול טעון ברכה דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר וכדאמרינן הכא דמישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ואע"ג דתניא התם בפ' ערבי פסחים עקרו רגליהם לילך לבהכ"נ והניחו שם מקצת חברים כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ולא לכתחלה ואע"ג דמסתמא התפללו בנתיים התם הפסקה דרשות היא והיינו טעמא נמי דמאי דתנן בפ' כיצד מברכין (דף מב.) דבירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון ואע"פ שהפסיק בברכת המוציא דהתם היינו טעמא לפי שאין ברכת המוציא עליו חובה אבל בשהגיע זמן תפלה בתוך סעודתו ושעה עוברת כיון שהתפלה עליו חובה ומיכל וצלויי לא אפשר כשהוא חוזר לאכול צריך לברך וכ"נ דעת הרב אלפסי ז"ל במ"ש בהלכותיו בפ' ערבי פסחים לענין ברכה דד' כוסות.
עולה מדבריו [המחודשים טובא] שהיכא שהוא מברך או מתפלל מה שהוא מחוייב בו הרי"ז הפסק בסעודה. ואני מתקשה להבין: הרי הר"ן הביא בדבריו מבירך על היין שלפני המזון פטר את היין שבתוך המזון שדווקא בזה לא הפסק משום שהפת אינו חובה עליו. וממילא יוצא שבקידוש שהוא מחוייב לברך על הפת מדין 'קידוש במקום סעודה' הרי ברכת המוציא תפסיק את חלות ברכת הגפן ולא יפטור יין שבתוך המזון. היתכן???
נ.ב. [הרא"ש כידוע חולק על הר"ן ומסביר הסוגיא שדווקא במקום שמסתלק מן האוכל הוי הפסק וממילא לשיטתו אכן לא מברכים על הכוס השניה והרביעית בליל הסדר, בניגוד לר"ן שמסביר לשיטתו בסו"ד את שי' הרי"ף שמברכים על כל כוס כי אמירת ההגדה מפסיקה]