הודעהעל ידי מצפה » ג' ינואר 15, 2019 3:06 pm
יש לרעיון של המעשה הזה מקור בבית לעלוב, ושורשו במעשה שהיה עם החוזה מלובלין. והרי הוא לפניכם:
כ"ק אדמו"ר מוהרמ"ם מלעלוב זצוק"ל סיפר ששמע מזקינו הרבי ר' דוד'ל בידערמאן שהיו ב' חסידים של הרבי מלובלין שנסעו לימים טובים לרבם החוזה אמת, וכיון שלא היה בידם הוצאות הדרך, לכן החליטו שאחד מהם יהיה רבי והשני יהיה משמש ובכל מקום שילכו יוציא המשמש קול בעיר שצדיק בא לעיר, ובוודאי יכנסו אליו עם קוויטלעך ויתנו פדיונות ואזי יהיה להם מקום אכסניא וגם על ההוצאות. ויהי כאשר חשבו כן עשו, עד שהגיעו לעיר אחת ושמעו שיש שם יהודי עשיר גדול אשר הוא חשוך בנים, לא עלינו ולא עליכם, והלך החסיד אשר עשה עצמו משמש וסיפר להגביר שבא אל העיר צדיק גדול ופועל ישועות ובוודאי יפעל אצלו לזרע של קיימא. נתרצה הגביר והכניסם לביתו וקבלם בכבוד גדול ונתן להם מאכל ומשתה, ואחר כך נכנס אליו עם קוויטל ופדיון, נתן לו החסיד - הרבי קמע ובירכו שלשנה הבאה כעת חיה יהיה להם בן זכר. וכך היה להם על ההוצאות והגיעו לחצר הרבי מלובלין על ימים נוראים, ואחריהם חזרו לביתם.
עברה שנה, ושוב הוצרכו שני החסידים הללו לצאת לדרכם לבוא לחצר רבם על ימים נוראים, וכיון שלא היה להם על הוצאות הדרך החליטו לשוב ולעשות המשחק כדאשתקד. אבל אמרו איש אל רעהו הבה נטה מן הדרך אשר הלכנו בה בשנה שעברה, פן יפגשנו העשיר הלז ויתבע אותנו על ההבטחה. וכך עשו שנסעו בדרכים אחרות עד שהגיעו ללובלין. בהגיעם ללובלין ראו את העשיר הזה והנה הוא מתהלך בחצר בית הרבי, מיד ברחו מפניו לבל יראה אותם, וביני לביני שמעו שהגביר הזה הגיע הנה כדי שיהיה הרבי סנדק לבנו, כי היום הוא עושה ברית, והיינו שנפקד בברכתם אשר בירכו אותו ובמלאות שנה הנה עושה ברית לבנו. שמעו החסידים את הדבר וסיפרו לרבי מלובלין את כל דבר המעשה, נענה הרבי מלובלין ואמר, ידעתי בָני את המעשה הזה, ואומר לכם גופא דעובדא, שהגביר הזה נתברך הרבה מגדולי ישראל, אבל חומה המפסקת היתה בשמים ומנעה את קבלת התפילות והברכות, אך כאשר עשיתם אתם את השחוק הזה, נעשה בשמים שחוק גדול, וביני לביני נכנסו כל הברכות שבירכום הצדיקים ונתקבלו, ולכך נושעו.
והנה הרבי ר' דוד'ל סיפר המעשה הזה איזה שבועות קודם הסתלקותו, שהיה לו חסיד ושמו ר' יהודה לייב דייטש והיה דבוק ומקושר אליו מאוד, ור' יהודה לייב נפטר קודם השבת, ואנשי הבית לא סיפרו לרבי דוד'ל על דבר פטירתו, כיון שחששו שתזיק הידיעה לבריאותו. אבל במוצאי שבת סיפר רבי דוד'ל את המעשה הנזכר בהרבי מלובלין, והפטיר כי כאשר בא ר' יהודה לייב לפני בית דין של מעלה שאלו אותו לאיזה רבי היה נוסע בעולם הזה, ואמר שהוא נוסע אלי, כאשר שמעו את דבריו נעשה בשמים שחוק גדול באמרם 'דוד'ל איז שוין אויכט א רבי', ובזמן שהמלאכים צחקו נכנס ר' יהודה לייב לגן עדן [האט זיך אונזער יהודה לייב אריין געכאפט אין גן עדן].